...
זהו המשכו של הסיפור שבפוסטים הקודמים הועלה
שבכדי להבינו יש לקראו מההתחלה!
...
האם הוצאה מחדר הטיפולים
ואני שוכב על גבי וממלמל תפילה לאלוהים
רופאה ושתי אחריות סביבי
וליבי הולם בפראות בתוך חזי
שוב מינוחים רפואיים שאיני מבין
והאחות הגדולה נשלחת לחדר השני לבצע משהו ולהכין
האחות עם עיסוי הפנים אלי מביטה
עיניה השחורות והטובות מרגיעות אותי קמעה
מעת לעת מפנה היא את מבטה
אל איברי החשוף הממתין לגזירה
היא מלטפת בעדינות את ראשי
ולוחשת דברי חיזוקים אל אוזני
עתה מבקשת ממנה הרופאה
כי תהיה ערוכה לקראת הפעולה
היא מחייכת אלי מבעד למסכה
ואוחזת את איברי בעזרת כפפה קרה
לוחצת בחוזקה על ראש האיבר
ומחלצת מפי צווחה חזקה
דקות ארוכות בדקו וטיפלו לי באיבר
דמעות רבות זלגו אז מעייני - אך אין זה עזר
לא ראיתי מה עשו לו בדיוק וכיצד
רק חשתי בכאבים, בושה וחשתי כי אף לעיתים למרות הכל קצת עמד
מעת לעת הבחנתי בכלים שונים
שהונחו עלי וגם על עגלת הטיפולים
לא מכיר את תפקידם ולשם מה נדרשו
רק חשתי בכאבים שלאיברי תרמו
אני מוטל על גבי בלי יכולת לזוז
והן מדברות בינהן צוחקות וליבי נמלא בוז
מעת לעת מביטות בפניי המיוסרות בזלזול
הטיפול ארך דקות ארוכות
אך כיוון שאינם מתעניינים בכך לא אפרטו בדקויות
וחוזרות לטפל באיבר הכבול
בגמר הטיפול קראו לאם הדואגת
והסבירו לה דברים שבצידה סבתי שכל העת המתינה סורגת
ולאחר שהות והמתנה קצרה
נשלחתי חזרה לביתי בדהרה
מבוייש אספתי אז את כל חפציי
התלבשתי וטסתי משם כל עוד חיי
מה אומר אז לכם ידידי ורעי
לא קל היה לי שם זאת הבנתם וודאי
אך בשורה התחתונה למען הסר ספק
נפתרה בעייתי מאז ועד שבקברי אנמק...!!!
...
סוף דבר!!!
...