...
הסיפור הראשון מוקדש למיוחדת במינה,
משהי שלא אחשוף כעת את שמה.
אז עבורך מדהימה אספר את הנעשה,
וראי בהקדשה תודות על עזרתה!
...
הוא היה נער צעיר - ללא כל נסיון מיני,
מופנם, שקט וביישני.
לא הצליח ליצור קשרים חברתיים,
ומיעט לצאת לשחק ולבלות עם חברים.
אם הייתה פונה אליו נערה מייד היה מסמיק,
ורק מהמחשבה על בת היו מתמלאים תחתוניו במעטה דביק.
מעת לעת החל לאונן כשהוא הוזה בחלומות,
מדמיין כיצד שובר הוא לבבות.
ערב אחד החליט לעשות מעשה אמיץ,
ולצאת לנסות ליצאניות בבית הבושת להציץ.
היה מסתובב בינהן עם הרכב של אביו,
מביט במחשופים ובירכים ועל פניו - זיו.
מדי מס' ערבים יצא הוא להטריד את אלו הנשים,
להרוויח זמן בשאלות סרק - ובנתיים לשלוח ידיים ומבטים.
ערב אחד כשהחל שוב במעלליו הישנים,
חסמה את דרכו אחת - גדולה בנשים.
היא נעלה את דלת המקום וקרבה לעברו,
תוך שהיא לוקחת ממנו על מעשיו הישנים ככופר את שעונו ומפתחות רכבו,
הוא מתחנן כי תניח לו ברעד ובבכי,
אז החליטה היא ללמדו לקח - ונתנה לו סטירת לחי.
הוא געה בבכי והסביר לה את המניע למעשיו,
ואז לפתע הפכה עורה - כמרחמת עליו.
"...אני מבינה...!" - אמרה היא כשהיא מחייכת אליו ברוך,
"שב על הספה!" - דחפה אותו ועניו הביטו במחשוף שבמחוך.
היא מזגה לו כוס מים ומסרה לו את השעון חזרה,
מדמיין הוא כי מייד ימצא את דרכו הביתה - למיטתו החמה.
היא בחנה את הנער היושב על הספה מפוחד,
כל גופו נע וזע כעלה נרעד.
הוא סיפר לה בקצרה מה הביאהו הלום,
נבוך מלשוחח עמה, מזיע וחש בגלי חום.
"אעזור לך" - אמרה לו במפתיע,
והוא מופתע - בטוח כי המשיח כבר הגיע...
היא הובילה אותו לאחד מחדרי המקום,
"תתפשט"! פקדה עליו - תיכף אחזור.
הוא פשט את בגדיו לאיטו - ונשאר בתחתונים,
מפוחד ורועד יושב, כיצד להמלט?! - מחפש דרכים.
מחשבתו נגדעה באחת עת שהיא לחדר שבה,
"עמוד"! היא לו אומרת מניחה קופסה בעלת מסה.
"תסיר מיד את התחתון"! - בו גערה,
והוא מתוך מורא ופחד עשה מהר כמצוותה.
היא פשטתה את שמלתה ונותרה בתחתון וחזיה,
התקרבה לעברו ונפטרה גם מהחזיה.
עתה יכל להבחין בה קרבה אליו,
רואה בבירור אותה מולו נעה ואיברו הזדקר מאליו
היא הייתה כבת 50 - בשלה ונאה,
בעלת חזה בינוני ושמוט שרטט בעת הילוכה.
פטמותיה גדולות ועבות מביטות אל הרצפה,
כולו החל לרעוד ומעטה "ריר" מילא את העטרה.
"מה, כבר גמרת?!" שאלה כשראתה את העטרה הלחה?
"ל...ל...לא!" גמגם הוא וסב לאחור עוד פסיעה.
עיניו מביטות אל שדיה - כאלה לא ממש ראה,
אולי נזכר בינקותו - עת אימו חלצה שד להנקה.
"הוא נצמד על הקיר שמאחוריו - רק עתה הביט בצלב,
והוא שבא מבית דתי נבהל ומאיברו נוזל זב.
הוא ממשיך לסגת - לא נותר לו עוד מקום רב,
והיא קרבה אליו עם חיוך רחב.
ולפני שהבין מה עומד להתחולל,
אזקה את ידיו ל-וו שמהצלב השתחל.
עתה חשפה את פרצופה האמיתי,
"עכשיו תשלם על מעשיך ותשביע את רצוני!"
היא קרבה אליו ובעטה באשכיו,
הוא התקפל ונאנק וכולו כאב.
היא אחזה את איברו תוך ששדיה החשופים משתוללים,
צובתת את העטרה וסוטרת ומסיטה את איברו לכל הכיוונים.
היא שולפת שוט עור מהארגז אותו הביאה,
ומצליפה על גבו וישבנו במפתיע.
היא מכה אותו ללא הפסקה תוך שצחוקה גועה ורועם,
יורקת עליו ומכאיבה לו ללא רחם.
היא מוציאה מס' מצבטים ומציגה אותם מול עיניו המבועתות,
נוקשת בהם ומניחה אותם בחיוך רחב על קצות האצבעות.
"...מרגיש את הלחץ של המצבט?" - אותו שאלה,
"כן!" הוא ייבב - מבקש שוב ושוב את סליחתה.
"...עתה ארכיב לך מצבטים על איבר מינך, -
אטול כיסא ואתיישב למולך..."!
נטלה כיסא והתיישבה בוחנת את האיבר,
צחוקה המר התגלגל בעוד הוא בוכה בכי מר.
"...אני אעשה לך ברית מילה!"
"... - גם ככה הנך בוכה כמו איזו ילדה!"
היא משכה שוב וצבטה בחוזקה את העטרה,
עד שנקב השופכה התרחב קמעה.
לקחה חפץ דק ודחפה לנקב המורחב,
והוא בוכה ומילל מנסה להשתחרר מה-וו.
היא משאירה את החפץ באיבר,
ומצמידה מצבטים נוספים לאלו שהרכיבה זה מכבר.
עתה האיבר היה מעוטר במצבטים לוחצים,
כשמלועו בולט חפץ דק - וכולם יחד מסבים כאבים.
היא נוטלת נר שעווה ומטפטפת על הפין והאשכים,
מחליפה נרות ומשנה את צבעי השעווה והגוונים
מעת לעת מקללת אותו, סוטרת ויורקת,
משביעה אותו לבל יחזור שוב על זו האיוולת.
לאחר שנשבע כי לא ישוב לעשות הרע,
נתנה לו שד למצוץ וקצת להתנחם על הדקות בהם עונה.
היא הסירה את כל המצבטים מגופו,
וליטפה ברכות את איברו.
קילוח אדיר של זרע הותז על חזה,
מופתעת מאוד - כיוון שלכך כלל לא ציפתה.
כועסת על חוצפתו שטינף כך את שדיה,
מקרבת לפיו את דדיה המלאים בנופת צופים ש"ירק" עליה.
"נקה הכל ממני!" - עליו צווחה!
ושתי הצלפות נוספות על איברו - הבהירו לו את כוונתה.
הוא ליקק את שדיה היטב,
לא פסח על מילימטר מהחזה האמהי והאוהב.
"עתה" - היא לו אמרה - מביטה אל עיניו - והוא נכלם,
"...טוס מפה - ולכאן אל תשוב עוד לעולם!
היא לבשה את בגדיה ושחררה אותו מה-וו,
והוא נטל את בגדיו וככלב מלקק את פצעיו.
התלבש בחופזה וברח כל עוד נפשו בו,
מבטים משתאים מעוברי הרחוב הופנו לעברו.
כך רץ חסר נשימה וערום למחצה למכוניתו,
היו בטוחים כי לשם לא ישוב שוב מיוזמתו!!!
...
סוף דבר!
...
