...הוצא מהקשרו...

...

הוא היה בעל מבנה גוף בינוני,

שיער ג'ינג'י עם נמשים - כמו שאנו מכנים - אדמוני.

לאחר שרב עם בת-זוגו,

החליט לצאת הערב לפאב בגפו.

נמאס לו כל הזמן לקבוע לאן לצאת,

נמאס לו להחליט מה לעשות בכל עת.

אך למרות שאמר לה שוב ושוב,

היא התייחסה לכך כדבר כלל לא חשוב.

עד ה"פיצוץ" שחל אתמול בעת שהיה בעבודה,

והשניים נפרדו - הוא לדרכו והיא לדרכה.

הפאב אפוף עשן, רועש ואפל,

מתאים בדיוק למצב רוחו השפל.

לוגם לאיטו מהבירה על הבר,

וכלל לא הבחין באשה שהתיישבה לצידו זה מכבר.

מזמין עוד ספל מהברמנית,

קורצת בחיוך שובב צורה חבר'מנית.

היא רזה ושדופה לובשת גופיה דקה,

נטולת חזייה וקעקוע גדול על זרועה.

מחייכת בשובבות ומתנהלת מאחורי הבר בזריזות,

מוזגת במהירות ועונה לכולם בחביבות.

היא בעלת חזה קטן וחצוף,

שמשתולל בגופיה ושואף מכל עבר לצוץ.

לא אחת מצליח הוא בזו המשימה,

ומביט אל יושבי הבר דרך פיטמה זקורה.

בשאר הזמן עסוק הוא בלרטוט בעצבנות,

במהלך כל תזוזה שלה בעת מתן השירות.

כל ישבתי בוהה בחזה המתוק,

מדמיין עצמי מתחבר אליו לינוק.

בעוד אני בו בוהה נשמע קול שממחשבתי מנתק,

"יש לה חזה מהפנט!"

מביט אל עבר הקול,

ומקורו באישה עם שריג סגול.

מחייך אליה במבוכה ולוגם מהבירה,

מבחין לפי הבקבוקים שלידה - שככל הנראה כבר מזמן היא לכאן הגיעה.

"נפרדת מחברה שלך?" היא ממשיכה,

ואני מהנהן בראשי בהסכמה.

"כולן זונות!" אמרה לי שתויה,

"...אתן לך כל מה שלך לא נתנה..."!

תוך כדי נשנוש מאנצ'יס מצלוחית משותפת,

נגעו ידנו וחשתי כי נשמתי נעתקת.

עתה חשתי בחוזק ידה,

ועד כמה חודר הוא מבטה.

היא הייתה אישה נאה,

מעט מבוגרת ממני - וקצת מלאה.

מאופרת בכבדות ושרשרת על חזה

כשהתליון הגדול מבקר במחשוף העמוק של חולצתה.

שוחחנו מעט וראשי סחרחר,

מהבירה, העשן ומהשדיים הקטנים הקופצים כל העת מול עיניי - של המוזגת בבר.

היא קלטה את המומנטום והחלה לדבר,

ידעה בדיוק מה לספר.

מאזין לקולה השקט ולמבטה החודר,

פוזל למחשופה והיצר שב ומתעורר.

מספר לה פרטים עלומים על חיי,

והיא שותה בשקיקה את דבריי.

השיחה לוותה בשתיה נוספת,

והיא רמזה לי כי ברצונה ללכת.

"...תהיה מוכן ללוות אותי לתחנה?" - שאלה,

"בוודאי" עניתי לה ומסדיר את החשבון גם עבורה.

"תוכל לסייע לי בנשיאת השקיות?"

מייד נטלתי את כולן ואף את הדלת הצלחתי לפתוח כרואה את הבאות...

עצרתי מונית והיא עומדת זקופה,

לא פותחת דלת אלא עומדת ומחכה.

הנחתי מייד את השקיות על המדרכה,

ופתחתי את הדלת האחורית - רק אז הי התיישבה.

היא משכה את חצאיתה וחשפה את ירכיה השמנמנות,

את שוקיה לא ראיתי כיוון שבמגף גבוה ובעל עקב - היו נתונות.

רצתי לתא המטען והנחתי את השקיות בצורה מסודרת,

וניגשתי אליה לטרוק את הדלת.

"מי יעזור לי להעלות את הקניות הביתה...?" - זרקה לאוויר,

הוא ירוויח מכך כבר הלילה - ופרצופי החוויר.

"אני אעזור לך"! צעק נהג המונית,

"אוכל לעזור לך..." - עניתי - "...אם תהית..."!

היא חייכה אלי חיוך רחב,

והזמינה אותי לשבת לידה כבדרך אגב.

לאחר נסיעה קצרה הגענו לביתה,

היא התעקשה לשלם לנהג ולאחר שפתחתי את הדלת - יצאה.

מציגה את רגליה על עקבים גבוהים,

ואני מתנשף מאחוריה עם כל המצרכים.

עולים לדירה המסודרת בקפידה,

"עתה הגיע הזמן..." - לי אומרת - "...לשלם את שכרך!"

"אני הולכת להתארגן לי לחשה...

"בנתיים תתפשט" - אלי בחיוך קרצה!

היא שבה לאחר מס' דקות עטויה בחלוק שחור,

נועלת עדיין את אותם מגפי עור.

"...עוד לא התפשטת?!" - שאלה מופתעת,

הורדתי את בגדיי מפנטז בה לגעת.

אזיין אותה ואעלם עם איזה תירוץ - חשבתי לעצמי

אך תוכניותיה שלה כנראה לא תאמו את שלי

"...אה...!!!...רגע...!!!" היא אמרה...

אני יכולה לבקש ממך בקשה?

בוודאי עניתי כמאצ'ו שעומד אותה לזיין,

ושניה אחרי שאגמור אברח - כי חוץ מזה אותי כרגע כלום לא מעניין!

"אני רוצה לתת לך מתנה קטנה על שהיית ג'נטלמן נפלא...",

"...ויש לי עבורך - הפתעה קטנה" - נושאת היא שקית קטנה.

"...אך כיוון שזו הפתעה... - אכסה לך בבקשה את עיניך... - עד שאהיה מוכנה",

הסכמתי לכך והיא קשרה סרט בחוזקה על עיניי,

בדקה כי איני רואה דבר וניגשה אלי.

היא הריחה נפלא וכבר בליבי דמיינתי ותכננתי איך אני משכיב אותה,

את זו החרמנית שעוד לא יודעת איזה הפתעה אני מכין לה.

מחייך לעצמי מהטיפשה שהכניסה אותי לביתה,

ואין לה מושג עד כמה אני עומד לנצל אותה.

מרוב מחשבות לא הבחנתי כלל,

כי גררה היא רהיט שבו חרק גלגל.

היא ביקשה כי אסור מעט לאחור,

"מייד זה מתחיל" - אמרה לי והמשיכה "לחפור לי את הבור."

שמעתי קולות של שרשאות מתכת,

אך אני רק חושב על זיון קצר ו...ללכת.

היא נטלה את ידיי וביקשה כי אחזיק מגש,

ובנתיים (מסתבר) אזקה את ידיי ובך אני לא חש.

"עתה ההפתעה הגיעה" אמרה בחיוך מנצח,

והסירה את הסרט מעיניי וכשקרבה מריח שוב את אותו הריח.

מביט במגש שהניחה קודם בידי,

אך לפני שהתעשתתי - נטלה אותו והניחה לידי.

עתה הבחנתי כי שלשלאות על פרקי ידי,

המחוברות ל-ווים שעל הקיר שלגבי.

היא התיישבה למולי ושלפה מצלמה,

והבזיקה תמונות רבות - כרצונה!

"מה את עושה?!" צעקתי עליה,

"שתוק"! אמרה בנינוחות והמשיכה במעשיה.

"...מה חשבת לעצמך טיפשון?! ... שאני טרף קל?!..." שאלה בתמיהה

"...- שתבוא לזיין אותי ותחזור לחברה?!"

מעתה יש לי תמונות שלך שאוכל לפרסמם - לו בחוצפה אמרה,

אלא א"כ תעשה ותמלא את מבוקשי - אמרה וסביבו פסעה

היא נעה סביבו על עקביה מפגינה את נשיותה,

והוא מחובר לקיר ערום ועריה.

"...מ...מה את ממני רוצה?!" - הוא שאל,

עם הזמן תדע - לחשה לאוזנו וצחקקה צחוק קל.

"הלילה קצר והעבודה היא רבה" - אמרה ומתחה תוך כדי את אזיקיו,

"לא!...לא...!" הוא התחנן... אך היא במעשיה ממשיכה ורק מחייכת אליו.

היא הסיטה וילון כבד מהקיר,

שמאחוריו צלב, גלגל ועוד אביזרים למכביר.

עתה החל הוא סוף סוף להבין

כי במלכודת דבש נפל הוא של סוטת מין.

במשיכת חבל המחוברת לגלגלת,

סובבה אותו ופתחה עוד דלת.

היא שלפה משם חגורת עור צרה,

והחלה להצליף בו כמו לבהמה.

הוא צעק ואיים כי יתלונן במשטרה,

והיא המשיכה להצליף שלווה ורגועה.

אט אט מלאו פסים אדומים את גבו,

הפסיקה לרגע - וחייכה נוכח מבטו.

בטרם הספיק לנוח מהחגורה,

החלה לחבוט בו בקיין - בלי חמלה.

"תצעק, תבכה - מצידי כמו ילדה קטנה"- לו אמרה,

ושדיה רטטו במחשופה.

לאחר סדרת הצלפות ארוכה,

סובבה אותו שוב לעברה.

"לזיין אותי רצית" מבין שיניה בשקט סיננה,

"...נראה מי יזיין את מי" - לחשה לו כשהיא מלטפת את פיטמתה הגדולה.

היא נטלה חוט דק לא לפני שווידאה כי הוא קשור היטב,

מטיחה בו עלבונות וממשיכה סביבו בעקביה להסתובב,

הניחה מצבט על כל פיטמה,

צעקותיו רמות והיא ממשיכה בשקט בשלה.

היא קיללה אותו וצחקה על גופו,

לא פסחה לרגע "לרדת" גם על איברו.

קשרה את החוט סביב אשכיו הקטנים בחוזק רב,

וטבעת הדוקה חנקה את ראש האיבר.

היא משכה את החבל והביאה אותו לפישוק,

והמשיכה במצלמתה לעשות לו "בוק".

נהנית היא בלחש להקניטו ולצחוק על מצבו.

מעליבה כל איבר ואיבר בגופו.

בועטת היא באשכיו הדואבים,

ולאחר כל בעיטה ממשיכה לפסוע כ"ליידי" מתעלמת מהתחנונים.

לבסוף הפסיקה ופצחה בנאום,

להקל עליו הבטיחה תוך שהיא מפהקת משיעמום,

"...אהיה מוכנה ללכת מעט לקראתך..." - אמרה,

"...רק אם תהיה מוכן להתקלר לי..." - בחיוך ציינה.

"...אל תשכח..." הוסיפה ואמרה,

"...כי תמונות רבות יש לי - שעלולות לעורר במשפחה מהומה..."!

הוא נאלץ להסכים לתנאים והיא ענדה על צווארו קולר,

מנתה את מטלותיו וציינה כי מעתה אסור לו דבר לומר.

היא רמזה לו בעיניה כי על 4 יעמוד,

ולעולם לא יפנה אליה בלא גינוני כבוד,

היא סיירה עמו בדירה ככלבלב קשור ברצועה,

מעת לעת בעטה בו ללא כל חמלה.

כשאזר אומץ וביקש לשתות,

מילאה לו מים בקערה והסבירה לו כי גם על כך עליו להיות לה אסיר תודות.

אשכיו הכחילו מהשרוך שעליהם כרוך,

מצבט הוסיפה והניחה על צלקת הברית - בלי כל השתהות.

היא עקדה אותו כך מייל ומתפתל,

התפשטה היא כעת לגמריי ולמרות הכאב מגופה מתפעל.

היא קרבה אליו והוא את הרמז מייד הבין,

את איברה החל ללקק כקרטיב ביום חמסין,

היא כיוונה אותו בתנועות קלות ותוך מבטים,

היא הייתה מגורה בטירוף ופניה הפכו אדומים.

לאחר שגמרה התיישבה למולו לנוח קמעה

הסירה מעליו את המצבטים ונאנחה חרישית מלאת הנאה.

לאחר דקות ספורות של מנוחה,

"בוא טמבל" - לו היא קראה.

היא הניפה את רגלה בפישוק מעליו,

עתה ראה את איברה פעור מול עיניו.

זרם שתן ניתז כעת על כולו,

הוא נבוך ומפוחד מקבל בהכנעה את דינו.

לאחר שסיימה דרשה כי ינקה את השאריות מאיברה,

התלבשה בנינוחות והתיישבה על כיסאה.

מחוייכת לו אמרה - "מעתה הנך שלי לכל מטרה...",

"...דע לך זאת - אחרת - אפיץ תמונה אחר תמונה...!

"...קח את בגדיך והסתלק מכאן...".

"...אם אחשוק בך שוב - תדע על כך בזמן...!!!"

"א...א...אוכל להתקלח?! - שאל הוא בבישנות,

"לא!", ענתה היא ביובש ובמלוא הרצינות.

"הרי התקלחת כעת" ענתה לו בקולה השקט,

"...התלבש ותעלם... - עשה זאת כעת...!!!"

...

סוף דבר!!!

...