...הוצא מהקשרו...

השכבתי אותה על ביטנה,

פישקתי את רגליה לרווחה.

בעזרת אצבעותי הפרדתי את השפתיים לצדדים,

כיסיתי את עיניה לבל תביט במעשים.

הצמדתי לשפתיה לוחיות מתכת גמישות,

רק להמחשה - כמו שאת שקיות הלחם סוגרות.

בעזרת פלייר קטן הידקתי את הלוחיות,

כך קישטתי את השפתיים שלה לקול בכיות.

מובן שלא חסכתי גם מהשפתיים הפנימיות והעדינות,

וגם הם עוטרו בלוחיות כואבות.

הלבשתי לה תחתון ומתחתי אותו אל-על בחוזקה,

עתה הכתי את איברה בסרגל למורת רוחה.

כל מכה לוותה בצליל הלוחיות והסרגל,

וגם יבבותיה נשמעו היטב - נא לא להתבלבל.

הנחתי אותה כך להשאר עד ליום המחרת אז נפגש,

ורק מהמחשבה על כך - שוב אני מתרגש!