נמצא באמצע ישיבה בעבודה,
הטלפון על רטט - מבשר כי התקבלה שיחה.
אני יוצא ועונה ואותות ההתרגשות על פני,
היא דורשת עתה את מה שהתחייבתי להעניק תמיד כ-שי.
היא דרשה כי אוציא אותו ואאונן עתה,
רוצה היא להביט בכמות הזרע הנשפך מראש העטרה.
כל בקשותי לדחות זאת נענות בשלילה,
והעובדה שכולה מחכים לי - לא מהווים בעבורה כל בעיה.
נכנס לחדר צדדי ונועל אחריי,
מקווה בליבי כי לא אתעכב מדי.
פותח את הרוכסן ושומט את המכנס,
מנסה להדחיק ממחשבותי עד כמה הבוס שלי יכעס.
נוגע באיבר שנמתח בדום,
קולה לוחש לי באפרכסת מילים הגורמות לי לחוש בגלי חום.
לחשה לי מילים שהרטיטו את ליבי,
גרמו לי להזיע בעוד משפשף אני את איברי.
פרץ נוזלי ניתז באחת מהכיפה הסגלגלה,
הותיר שובל לבן על השולחן של עמיתה לעבודה.
רסס שהרטיב מסמכים שונים,
אלוהים... חושב לעצמי... - מה עכשיו עושים?!
היא דורשת תמונה של האיבר שהשפריץ,
וכן להראות לה על השולחן את הלכלוך שגרם בטרם אנקה את ה"מיץ".
מצלם לה מס' תמונות בנייד ושולח לה מייד,
ומתחיל לנקות מכל הבא ליד.
היא מרוצה מאוד ממעשיי ומתירה לי לשוב לפגישה,
ואני רוכס את המכנס ומנסה להסדיר את הנשימה.
רץ חזרה מתנשף לחדר הישיבה,
המבטים שנתלים בי מנסים לבטח לנחש מה אירע.
לא מרוכז כלל רק עסוק בתקווה,
שבעלת המשרד לא תגלה מי לכלך כך את שולחנה.
