...
פרק זה הנו המשכו של פרק "אמא יקרה"
אותו כתבתי לפני ימים ספורים כשהרוח לכך עלי שרתה.
...
לאחר המקלחת המשותפת הוציאה "אמא" את ה-"אחות",
והחלה לייבש את גופה היטב במגבות.
היא הלבישה לה גופיה בלבד,
היה יום חם ולכן גופה כלל לא רעד.
היא הורתה לי לעמוד והחלה לייבש אותי במגבת,
משפשפת בחוזקה את גופי ואותי מטלטלת.
מעבירה את המגבת בפראות בין רגליי,
גם בכיי לא גרם לה לחדול - להפך - היא עוד צעקה עלי.
"אחותי" מביטה בי כשאני עומד ואת הדמעות מנגב,
לפחות היא חומלת עלי בעת שאני מיבב.
"אמא" ממשי כה לנגב ולנדנד את איברי,
ו"האחות" שהתיישבה על הרצפה שולחת מבט חוקר לעברי.
גם לי "אמא" הלבישה חולצה קצרה,
והותירה גם את איבר מיני בחוץ לראווה.
היא הטלה אותנו לסלון והיניקה אותנו מעט,
תוך שבתכוניות המשודרות בטלביזיה מעיפה היא מבט.
לאחר שהתעייפה הורתה לנו לשבת על הרצפה,
הלכה לחדר וחזרה עם קופסא גדולה.
היא שפכה את תכולתה על השמיכה שבנתיים פרסה,
קוביות "לגו" בשלל צבעים וצורות מהקופסא לפנינו שפכה.
היא הורתה לנו להתיישב על ערמות ה"לגו" ולשחק,
למרות ש"אחותי" מעייפות החלה לפהק.
צעקה רמה מ"אמא" הבהירה לנו מייד את כוונתה,
כי היא דורשת שנשב על חלקי ה"לגו" ולא על השמיכה הנוחה.
עשינו כמצוותה וכל אחד התיישב על הערימה,
כשחלקי הפלסטיק החדים דוקרים את איברי הישיבה.
האשכים כאבו לי כשנתקלו בחלקים החדים,
אך למרות התלונות לא הורשתי להזיז את החלקים.
כך שיחקנו מעט תוך ש"אמא" עלינו מביטה,
כשלפתע דרשה מ"אחותי" לפסק את רגלה.
הפסקתי מהמשחק והבטתי לעברה,
והבחנתי בחלקי לגו שנכנסו בין שפתי ערוותה.
"אמא" כעסה עליה שכך קרה,
וסטרה במהירות על ישבנה.
עתה הורתה לנו "אמא" לשבת על השטיח זה מול זו בפישוק רחב,
ולהצמיד את כפות רגלינו זו אל זה יחדיו.
היא נתנה לנו 2 כדורים קטנים וקשיחים,
והודיעה לנו כי מעתה אנו ב"סוג של כדורגל" ביננו מתחרים.
כל אחד צריך להבקיע "גולים" כמה שיותר,
בעזרת הכדורים שנגלגל בחוזקה בלי לוותר.
כל כדור שפוגע באיבר מזכה בנקודה,
וה"אמא" התיישבה ביציע (על הספה) והביטה על המשחק בהנאה.
כל אחד מאיתנו פישק את רגליו פישוק רחב.
וכש"אחותי" מולי כך ישבה - הצצתי לאיברה ה"פתוח" כבדרך אגב.
התחלנו לגלגל את הכדורים הקטנים והקשיחים,
כל פגיעה באיבר זכתה מייד בצווחה בגלל הכאבים.
כדור אחד שגלגלתי ממש בחוזקה,
הכאיב מאוד ל"אחותי" שפרצה בבכי והתלוננה.
"אמא" עלי מאוד כעסה,
העמידה אותי במשיכה ומשם הדרך אל ברכיה הייתה קצרה.
היא החלה לחבוט בישבני בגין מה שאירע.
ואחותי מביטה בי בעיניה הבורקות ובדממה.
אסיים כאן פרק זה אולי למורת רוחם של קוראיי,
כיוון שהפרק הבא יהיה קשה מכולם ידידיי.
מקווה כי תאהבו ז'אנר זה בסיפוריי,
ואם לא מתנצל מעומק ליבי - רעיי.