לפני 11 שנים. 19 בנובמבר 2013 בשעה 5:59
המשפט המפורסם שבכותרת הוזכר לא מעט,
אך מגלם הוא במילותיו את כל התורה כמעט.
כולנו בחיים מהווים שחקנים במערכה,
פוזות ואופנות משמשות כל אחת בעצם כתפאורה.
אין זה משנה אם מדובר בבית או בעבודה,
אנחנו יודעים (לרוב) להתאים עצמנו לכל סצינה ולכל מערכה.
ונשאלת דווקא השאלה שאולי לחלק כאן נשמעת מוזרה,
מדוע דווקא כאן מעדיפים חלק מאיתנו לגבש עמדה הפוכה?!
למה מרביתנו לא נותנים דרור למחשבה הכ"כ נכונה,
ומשתתפים באופן מלא בזאת ההצגה.
הן יכולה להיות סצינת הרופא והחולה כ"כ נפלאה,
והנערה הצעירה ש"נאנסת" בעת שפוסעת אל דירתה.
תלמידה ומורה, שוטר ועצורה,
הרי לא משנה מה משחק כל "מין" בזו ההפקה.
בעיניי זוהי מהות וחלק מרכזי בתחום,
ו"מתחבר" לנושא באופן מלא ואיני רואה בכך כל מום.
אשמח לשמוע את דעתכם המלומדת בנושא,
ואולי מכך רק נפיק טוב - הלכה למעשה!!!