...הוצא מהקשרו...

התקופה האחרונה החלה להתרומם בנסיקה,

ממש כמו האביב שהפציע מוקדם ושנתפלל כי יתן לנו טל לברכה.

תקופות דכדוך שהוחלפו בתקוות,

שמחות וצוהלות -  שהדחיקו את האכזבות.

אך שוב... כמעגל קסמים מרושע,

שבתי אני לנקודת ההתחלה.

כל מה שנבנה לא החזיק מעמד,

ושוב נותרתי בצורה מסויימת - בדד.

איני תולה את האשמה באיש מלבדי,

כואב ודואב את מה שמציף את מחשבתי וליבי.

ברור לי כי הכשלונות והאכזבות הרבות תמיד יהיו יתומים,

אך גם הצלחות אין - ועמן אמהות לתנחומים.

אמשיך לנדוד לי במחשבות ובדמיונות,

הרי ממילא לא נותר דבר מלבד לישועה קרובה להאמין ולקוות!