...הוצא מהקשרו...

כפי שבוודאי שמתם לב חברים,

מקומי לאחרונה בין המיואשים והמאוכזבים.

חדוות הכתיבה דועכת לאיטה,

וגוררות אותי להפתעתי לסוג של "מרה-שחורה".

ולמרות שה"אדומות" עוד מצליחות ל"חייך" את הנפש הבוכיה,

הלב נצבט ודואב אל מול הנעשה.

ו...לא שלא ניסיתי בכל כוחי להגיע ליעד המבוקש,

למרות הכל במעגלים סובב לי ולא "ממריא" כנדרש.

מבלי להיות שחצן מודע לגודל האבדה,

שכן מכיר היטב מה באמתחתי ומה יכולה להיות תרומתי לזו שבפועל - לא נמצאה.

אני יודע כי היא קיימת מחפשת ותרה כמותי,

מתאימה היא באופייה ומצבה דומה לשלי.

מפנטזת אך חוששת להרים את הכפפה, 

אך בפועל דרכנו לא הצטלבו ואולי מיואשת גם היא בליבה.

מה לא ניסיתי ולא עשיתי בזו התקופה,

אך לצערי לא נחלתי בכך כל הצלחה.

"...תהייה סבלני!" - עודדו אותי רבים,

אך כבר חלפו להם ימים רבים...חודשים... ואף... שנים.

מתחיל להשלים עם העובדה,

שכנראה בתחום זה לא תהיה לי ...עדנה.

ועל כן חברי היקרים שאותי דרך ארוכה כאן מלווים,

אותיר אתכם כאן גם מבלי לקרוא שוב מונולוגים, חיוכים והגיגים.

מאחל לכולכם הצלחה בכל התחומים,

משפחה לי הייתם - רעים אהובים.

אולי עוד אשוב לקרוא, לכתוב ולחפש,

מי יודע... אולי עוד יתחולל איזשהו נס. 

שלכם

H.J.S