...הוצא מהקשרו...

רצועות השוט משמיעים איוושה,

מכים, מלטפים ופוצעים את גופה.

בנקל סוחטים ממנה אנחות, בכי ויבבה,

עת שלא פוסחים כלל גם על שפתי ערוותה.

מותירים את חותמם על שדיה וגבה,

והיא מונחת לפני, כזבח - עקודה.

בלי כל יכולת לזוז ולחמוק מעונשה,

ואולי... זו תורה וזה שכרה.

סימני החבל הכרוך בחוזקה מותירים חותם,

ודימעותיה הזולגות קילקלו מזמן את איפורה.

רטט שדיה החצופים בעת כל הלקאה,

מעורר את איברי להמשיך כך לענותה.

הנה קורבני מונח כאן לפני,

מפושק וחשוף, מפוחד וכנוע תחת ידיי.

אעשה בה ככל העולה על רוחי,

והיא בהכנעה תעשה הכל בשבילי.

מלטף את פצעיה במטפחת לחה,

בעדינות מנגב כל דימעה חדשה.

יודעת היא לבטח מה מקומה ותפקידה,

אותה מבצעת בעבורי בהשלמה גמורה.

נושק על שפתיה הבשרניות עם  סיום עונשה,

ומתיר מקשריה את העקודה עד לפעם הבאה.

מחבק את גופה ומרעיף אהבה,

היי לי שפחה וקולרי יבהיר את שיוכה.

את עבורי מסמלת את אותה התפילה,

וכפי שבעבר קורבנות כיכבו שם במקומה.

קורבן "חטאת", "עולה" או קורבן "תודה",

מה שבטוח שמכל זה יוצאת לשנינו "חגיגה" שלמה!