הם שוכבים במרכז החדר,
נטולי בגדים וחשופי כל אבר.
הוא והיא היא והוא שניהם חסרי שם,
שהובאו לשם ע"י בעליהם.
שניהם מוטלים חסרי זהות,
כגופות עזובות, כפריטי ריהוט.
משמשות כשעשוע זול לאורחים,
כי אין זו קלישאה שזקוקים ללחם ושעשועים.
כל אחד מהאורחים נוגע וממשש,
אף אחד מהם מכך כלל לא חושש.
איש לא סופר אותם ולא מתייחס לרגשותיהם,
אלא רק משתמשים בגופם להנאותיהם.
ידיים רבות נוגעות בגופות,
שאלמלא נשמו ודמעו - היה נראה כי הן מתות.
החדירו אצבעות מיששו, צבטו ומשכו,
דחפו לנקביהם את איבריהם ואותם עינו.
חלקם בעל אותן או אונן על גופן,
והאורחות התעללו רבות בפין של "הדוגמן".
כך נגמר לו ליל העינוגים,
של שתיה, מאכלים וכמובן שלל עינויים.
ובסופו נותרו על הרצפה במרכז החדר,
שיירי אוכל וכלים באי-סדר.
גופותיהם נותרו כמקודם דוממות,
רק שבעיניהם ועל לחייהם נקוו דמעות.
סימנים שהותירו האורחים על גופם,
עדות למה שחוללו בהם ככל העולה ברוחם.
עתה כל שנותר להם הוא ללקק את הפצעים,
ולהמשיך למלא בשקיקה אחר הוראות השולטים.