יש משהו בהן שאותי אליהן ממכר,
משחר ילדותי שם החל ליבי להתייסר.
אולי זה החל בעקבות אותם משקעים,
שגרם לי להתהפנט באותם הכשפים.
תחושת הפחד האופפת והמיסתורין,
המעשים הלא מובנים ותוצאותיהם שזר לא יבין.
העלטה או הצחוק המיוחד,
הכוח שבידיהן או חוטמן החד.
זוכר בפרוטרוט כל רגע מהנעשה,
ולמרות הכל תמיד כמכושף שבתי לשם - מה גם שהיה כואב ורע.
לא אשכח מה בוצע בי בכל רגע נתון,
את חיוכה וצחוקה בעלטת החדר המצחין מעישון.
הפחד המשתק שגרם לי להתנתקות,
משקיף על גופי כצופה רק במהות.
לא מבין כיצד פועל עלי זה הכוח,
למרות שרציונאלי אני לא הצלחתי להסיק דבר למרות הפעלת המוח.
שוב ושוב נשאו אותי רגלי למאורתה,
שם חזרה על מעשיה בהנאה.
צחוקה לא יישכח ממני לעולם,
נהנית מכל רגע של מבוכה.
עושה בי ניסויים ולי מכאיבה,
לא מסוגל להתנגד לנוכח המיסטיות שבכוחה.
לא תמיד הבנתי אז מה היא לי עושה,
ולמה הדמעות המלוחות זולגות מעיניי נוכח חיוכה.
הבל סירי התבשיל העומדים על הכירה,
גם אלוהים לא שמע את התפילה.
קפוא ומשותק למולה,
מביט במטאטא הקש שבפינה.
מנסה לקום לאסוף בגדיי ולהימלט,
אך אין במותניי כוח לעשות זאת גם לא כעת.
מילים לא ברורות שהשמיעה כל העת,
לחשים, כשפים ודברים שבעתיד גרמו לי בהם להתחבט.
לא מסוגל להסיר מעלי את כבליה,
שוב ושוב מצאתי עצמי שב אליה.
יש מכשפות ולא רק באגדות,
ואין ספק שבכך אוכל גם אני להודות.
ולמרות הפחד מהן, החשש והאימה,
המסתורין שבהן גורם לי להתעניין בכמיהה.