...הוצא מהקשרו...

החורף החל להכות במלוא עוזו,

רוחות גשם וירידה בטמפרטורות מלוות אותו.

האפלה ממהרת ואת אור השמש דוחקת,

סוג של דיכאון היא בכך משרה - ובזאת כלל לא חוסכת.

ולמרות שהחורף בגשמיון נותן חיים,

העצבות אצלי חוגגת בתקופתו ברוב הימים.

"איש של קיץ" מכנה את עצמי,

למרות שמעדיף קוא מזיעת החום על גופי.

תקופה אפורה הצובעת את השמיים,

יחד עם תחושת אכזבה נטולת שדיים.

צופה בידידיי המוצאים נחמה פורתא,

וליבי נמלא קינאה בכל הנעשה.

כיוונים שהחלו התרסקו בשקט הס,

והתקוות שהיו לי נעלמו מבלי להשאיר לא עקבות ואף לא פס.

אנשים בהם נתתי את אמוני הוליכו אותי שולל,

וסודות להם סיפרתי וחשפתי עוד מימיי כעולל.

לשוני כבר דבקה לחיכי מרוב ליקוק פצעים,

מקווה שיגיעו גם אלי כבר ימים אחרים ויפים.