אף פעם לא הייתי מהחבר'ה ה-"מגניבים",
תמיד ביישן, חסר-ביטחון בכל התחומים.
עם בנות לא יודע איך להתחיל וליזום קשרים,
לא מסיבות, "יציאות" ובל-נזכיר קיום של יחסים.
טיפוס של "אשרי יושבי ביתך" לבד עם עצמי,
ועם מחשבות ארורות על מר-גורלי.
מרבה להסתגר בבית לבדי,
ושם מול סרטי הווידאו למצוא פורקן לייצרי.
מתרץ תירוצים שונים להוריי להישאר בבית,
ואיך שזה קורה, מתביית על קלטת הווידאו שלי כ-עייט.
נועל את הדלת, מגיף התריסים,
ומריץ את הסרטים בווידאו - להרגעת היצרים.
כך באותו בוקר "התחלתי" ונותרתי בביתי,
וכשכולם יצאו - קפצתי ממיטתי.
מחליש את הווליום לבל ישמעו השכנים,
את הקולות המוגזמים הבוקעים מהסרטים ה..."לא חינוכיים".
***
בתקופה ההיא הייתה נוהגת לפקוד את השכונה,
קבצנית מבוגרת שמחזרת אל הדלתות לצורך איסוף נדבה.
ראשה עטוף בשביס וברכות על כולם היא מרעיפה,
בייחוד אם הייתה זוכה לקבל נדבה הגונה.
היא הייתה דופקת על כל דלת "בבלוק" ובפעמון מצלצלת,
מטה את אוזנה למתרחש בדירה - ולעולם לא מתייאשת.
אם לא פתחו לה את הדלת היא הייתה מנסה להיכנס,
ובכדי להיפטר ממנה - היינו זקוקים ממש לנס.
סוג של קרצייה שלא עוזבת עד אשר מקבלת את כל מבוקשה,
לא מרפה מאיש ומנדנדת בכל פעם ששבה ומגיעה.
הוריי הזהירו אותי תמיד לנעול היטב את הדלת,
ולהביט החוצה בטרם נתפתה לפתוח - ע"י סיבוב המפתח בצבע תכלת.
הם תמיד חששו שמא היא תיכנס ומשהו מהבית "תגלח".
כסף, חפצים, תכשיטים - מכל הבא ליד - תאסוף תפלח.
בכל פעם שדפקה על הדלת בטירוף,
יצאה אליה אמי ונתנה לה משהו - העיקר שתעוף.
שקית קמח, אורז או פסטה,
קצת כסף, כוס מים - והקבצנית לוקחת ו... ממשיכה בדרכה הלאה.
***
אותו הבוקר אוננתי שוב את איברי לדעת,
מגורה מסרט וכל גופי בלהט.
איברי זקור אל על ומתוח,
עומד לירות את תוכנו גם נגד כיוון הרוח.
כשלפתע מכיוון הדלת דפיקות חזקות נשמעות,
צילצול הפעמון שלא מפסיק מוביל אותי לתובנות.
זו שוב אותה הקבצנית המחזרת אחר הפתחים,
אמתין בשקט במקומי - ומייד לבטח תעבור לדפוק על דירת השכנים.
עוצר את נשמתי לבל אגרום לשאון ורעש,
הן יושב אני בסלון ליד הדלת - כך שניתן להבחין בכל רחש.
היא לא מרפה מהפעמון - ומצלצלת שוב ושוב,
ואני מתפלל בליבי שעל עקבותיה כבר תסוב.
***
לאחר שהדפיקות לא הניחו את דעתה,
ניסתה לפתוח את הדלת במשיכה.
אך אבוי, מרוב להט כך הסתבר לי רק עתה,
כי שכחתי לנעול את הדלת - וליבי הלם בחוזקה.
היא נכנסת לסלון בשעטה,
ומתעלמת כי עירום אני שוכב למולה.
מחפש שמיכה לכסות את איברי,
אך אין דבר ראוי לכך בסביבתי.
היא מבקשת נדבה ואני מנסה במבוכה להסביר לה את מצבי,
ורק עתה נראה לי שהבחינה בגופי.
מבטיח לה שייתן לה דבר-מה רק אם תואיל להמתין מחוץ לדירה,
וזאת בכדי שאוכל לזרוק עלי משהו ולהקטין את המבוכה.
היא נאותה לצאת לרגע מהדירה,
ואני "טסתי" אל חדרי מסתיר בידיי את מבושיי בנסיון לתור אחר מכנס וחולצה.
***
פותח את ארון הקיר - תוך חריקת דלת ההזזה,
שתמיד נתקעת ולא ממלאת את ייעודה.
איברי זקור לו מרוגש עדיין מהסצנה הפרועה,
ואני בסב"כ בן טיפש-עשרה חרמן מכל נקבה.
שולף מהמדף מכנס ותחתון,
ומנסה בכוח לסגור את דלתות הארון.
כרגיל הן מתעקשות להיסגר למרות נסיונותיי,
ואותה שומע מסתובבת בבית למרות מחאותיי.
מרוב לחץ מפעיל כוח אז על הדלת, והיא חורקת בתנועתה,
ונסגרת בחוזקה - אך אבוי ... !!! - מה נמצא בדרכה?!
איברי הזקור בולט לו קדימה בגאווה,
ודלתות הארון הוטחו בחוזקה על ה-"כיפה"!!!
***
צעקתי והתפתלתי מכאב על הריצפה,
והיא הגיעה אלי במהרה.
מה קרה? אותי שאלה,
ואני לא יודע להשיב לה מרוב בושה.
אוחז את איברי ומתפתל מכאב שאותי אופף,
"תן לי לראות" אומרת לי בקול מלטף.
"לא רוצה" אומר לה כשאני מיבב,
והיא מסיתה את ידיי בכוח ומביטה עלי במבט רחום ואוהב.
מנסה להתנגד אך היא מפתיעה אותי בכוחה,
ומייד חש אני כי הפסדתי למעשה במערכה.
חש במבטה הבוחן את המקום,
ושומע מילות הרגעה ששולחת לי למען אשתוק ואדום.
"אל תזוז" היא אומרת לי וממהרת למטבח,
חוזרת עם מגבת קרה וחיוך על פניה נסך.
היא הניחה את המגבת על האיבר הפגוע,
והרגיעה את המקום בתנועות קלות ומבטה חם, מחייך ורגוע.
אט אט חלף לו הכאב,
והאיבר נרגע מהמאורע הדואב.
שוב נעמד הוא וניצב כתורן זקוף,
והיא מביטה עליו ומחייכת וממנו נוזל מעט "צוף".
רק שניות בודדות חולפות - והוא כבר יורה לעברה את מטחו,
מלכלך את בגדיה ומכתימם בלובנו.
היא מנקה את הכתמים במגבת ומחייכת,
לא אומרת דבר, נוטלת את מטלטליה - עוזבת את הבית ונעלמת...
***
זו הפעם הראשונה שהיא עזבה מבלי לקבל נדבה,
או בעצם קיבלה משהו שווה-ערך מבחינתה.
השתדלתי להעלם בחדר מאז בכל פעם ששבה ובדלת הלמה,
וכמובן את הדלת לנעול כהלכה.
אלמלא התרחש באמת הסיפור הייתי משוכנע כי הוא בדיה,
אך נשבע אני כי הוא אמת לאמיתה!
לאחר תקופה מסויימת לא נראתה עוד - כאילו נעלמה,
ולא חזרה עוד לקבץ נדבות בשכונה.
אולי נעצרה על גניבה או שמא חלתה,
...איני יודע כלל מה עלה בגורלה!!!
