...הוצא מהקשרו...

חנוכה ופורים - חגים שבמרכזם ניסים,

מהווים בצורה מסויימת גם כ-חגם של הקוסמים.

כן... אלו המחוללים אשליות בזריזות ידיים,

וכפי שבוודאי הנכם יודעים - מדובר תמיד באחיזת עיניים.

יש אנשים ששונאים מכשפות או מהן חוששים/מפחדים,

אגב... אותן דווקא אני נוטה לחבב מסיבות עלומות עליהן אין בידי הסברים משכנעים.

אך דווקא הקוסמים - אותם ילדים והורים כה אוהבים,

גורמים לי לתחושה רעה ועצב בעת שמופיעים.

ו...לא שלא הייתה לי אליהם כל סימפטיה,

להיפך - בילדותי היוו עבורי תמיד אטרקציה.

עד ש... - בחנוכה או פורים,

הופיע קוסם ב"תנועת הנוער" כ-צ'ופר לחניכים.

במהלך ההופעה - שיתף הוא ילדים מהקהל - בקסמיו,

רבים מהם התחננו כי בהם יבחר ועליהם יאמר את לחשיו.

אני...- טיפוס: שקט, ביישן ומופנם - מטבעי,

הבטתי במעשיו עם חיוך מבוייש וטיפשי.

מוחא כפיים יחד עם כולם,

ונהנה מהמופע הנערך באולם.

מפליג בדמיונות - לא זוכר אפילו על מה,

ומתעורר מהם לפתע בבהלה.

עת שידו ובה מקל הקסמים השחור,

מופנית לעברי ועלי כעת אף מכוון זרקור.

הוא הפציר בי לעלות לבמה,

לאור אכזבת רבים שדווקא כן רצו להשתתף בהופעה.

כלל לא רציתי... ו... העדפתי לצפות רק מהצד לצפות באשליה,

אך איני זוכר כעת מי - שדאג למשוך אותי ממקומי בחוזקה.

כך מצאתי את עצמי מבוייש בפני קהל מריע,

מסמיק ונבוך - וזה אותי כלל לא הפתיע.

הוא הבחין בהתרגשותי הרבה,

והציע לי כוס מים להרוות את הצמא.

נטלתי את הכוס וממנה לגמתי,

ומייד פנה אלי עוד בטרם את המים בלעתי.

"המים האלה מיוחדים ויקרים",

"שלם לי עבורם מייד 50 שקלים!"

עניתי בתמימות כי אין בידי סכום שכזה,

לקול צחוקם של הקהל הצופים במחזה.

"אם כך החזר לי את המים מייד!"

וכל גופי חיוור ונרעד.

הוא הניח דלי ריק לפני ו-עלי ציווה,

כי מאחר ואין בידי מזומנים - אשיב את המים לרשותו עתה.

בעוד אני כובש את מבטי בריצפת הבמה במבוכה,

מעלה הוא 2 מתנדבות לעזרה.

לוחש מילות קסם ומנופף במקלו לעברי,

ומכריז בקול כי את המים יוציא מגופי.

הוא מנחה כל אחת לאחוז בידיי,

להניף אותן מעלה ולהוריד מטה כ"משאבה".

הן מתחילות להניע את ידיי כפי שאותן הנחה,

ובנתיים הצמיד משפך לקדמת מכנסיי.

וכל עת שהבנות מזיזות את ידיי,

זרזיף של מים ממלא את הדלי - כאילו משתין דרך מכנסיי.

וכשהפסיקו - "פסק" קילוח ה"שתן",

עד שחזרו לטלטל ידיי והמשפך מוצב לו כל העת - בשיפולי הבטן.

צחוק אדיר מילא את האולם,

בעוד אני עומד מול קהל, בין שתי הבנות והקוסם - בוש ונכלם.

ירדתי לקול תשואות וקריאות הידד,

וליבי כואב כאילו פילחו סכין חד.

חודשים רבים מאז החברים בתנועה הזכירו לי את ההופעה,

משחזרים בקול את ה"קסם" ומציעים לבצעו שוב עלי כבדיחה.

מאז... אני ממש לא אוהב קוסמים,

להיפך - הם גורמים לי אף ל...סיוטים!