רזה ושדוף היה מבנה גופה,
עיניה הכהות היוו ניגוד לבהירות עורה.
קוקו "בלוף" איגד את שערה בגומיה,
לבושה בשמלת קיץ אוורירית וקצרה.
מאופרת היא בחינניות אך מוקפדת,
סנדלי עקב לרגליה נועלת.
היא הגיעה לביתו בשעה שנקבעה,
אך נאלץ הוא מעט להתעכב בעבודה.
מסר לה היכן מסתתר המפתח,
והזמין אותה בנתיים להכנס לדירתו ולהתרווח.
שבי רק בסלון והמתיני לבואי,
אוסר עלייך לטייל לבד בדירתי.
ישבה ושתתה לעצמה קפה שהכינה לעצמה,
עיינה בספרים המונחים בספריה המאובקת בפינה.
הדקות חולפות והיא בשעמום ממתינה,
מחליטה לחטט מעט בחפציו עד שיגיע חזרה.
פותחת מגירות וארונות,
מרחרחת בכל הפינות.
סוקרת את בגדיו המבולגנים בארון,
נכנסת לחדרים עם סיום ה"חיפושים" בסלון.
פותחת את כל הדלתות במסדרון,
עד שלפתע מגיע בסוף לאיזה חדרון.
אפלולי במקצת וריח טחב מדיף,
ואותה דווקא בסקרנות הדבר מציף.
היא מגששת שם בעלטה,
לאור חיוור הבוקע ממנורה.
מבחינה באביזרים שונים המסודרים על שולחן,
כאילו הוכנו לשם איזשהו פולחן.
חבלים שונים וחפצים מאיימים,
בצורות שונות, קטנים וגדולים.
וויום המשתלשלים מהתיקרה,
ו"סדים" שונים שוודאי התפרסמו כשהאינקווזיציה פרחה.
נוגעת ומריחה מופתעת מהנגלה לה עתה,
הן סודות אלו עליו כלל לא ידעה.
חוקרת בתמימותה כל חפץ שאליו נחשפה,
מנסה לדמיין את שימושו במוחה.
רחש נשמע מאי-שם אולי צליל חריקה,
היא נדרכת וקופאת על מקומה.
לאחר שניות של חרדה,
ממשיכה היא להסתובב בחדרון כבתחילה.
היא חשה צמרמורת בגופה,
כאילו מישהו בה מביט בחשיכה,
היא מחליטה לצאת החוצה חזרה,
ולנתק כל קשר עמו לאור מה שעליו גילתה.
אך בדיוק באותה שניה,
בה קיבלה את ההחלטה.
הונח שק על ראשה,
וגופה הוטל על הריצפה.
היא החלה לצרוח ולהתפתל,
אך מכאן לא ישמע אותה אפילו האל.
חיש מהר נקשרה אל שולחן,
שככל הנראה לכך בדיוק הוכן.
היא משתוללת מנסה להחלץ,
ויד מלטפת את גופה ומתקרבת בין רגליה להנעץ.
משב רוח קריר עוטף את גבה,
עת ששימלתה הדקה מעליה הוסרה.
התחתון נקרע ועכוזה חשוף,
וידיים מלטפות את גבה תוך שהיא צועקת בטירוף.
הוא צובע את גבה פסים פסים,
בחגורת עור עבה משאיר עליה סימנים.
צרחותיה לא מונעות ממנו להפסיק אלו המעשים,
ישבנה וגבה שינו כבר צבעם לגוונים אדומים.
הוא מפעיל בוכנה המרימה את בטנה,
ועתה נוטרה היא כעומדת על ארבע.
חושף את שדיה בידים מיומנות,
מעסה את פטמותיה למרות המחאות.
צובט בחוזקה וסוטר בהנאה,
והיא מרגישה אותם מתנדנדים בכל חבטה.
סוגרת בחוזקה את רגליה,
אך יד חזקה חודרת אל קרביה.
אגודל בועל את ערוותה,
ושאר האצבעות מצטרפות לחגיגה.
מושך וצובט את הדגדגן המוסתר,
ולא מעניין אותו אם לו זה בכלל מותר.
והיא שרועה שם לפניו כפותה, כחפץ לשימושו מוטלת כנועה.
מסיר את כיסוי השק מעל ראשה,
מציג מולה וויברטורים ענקיים לראווה.
כאילו חוכך בדעתו במה ישתמש להנאתו,
ומהמחשבה על כך היא מתכווצת למולו.
ללא כל חומר סיכה מחדיר חפצים לאיברה,
למרות הגאג שבפיה כבר מלצרוח לעזרה התייאשה.
מסביר שימושו של כל אביזר,
ומציג אותו מול עיניה המזוגגות מדמעות באופן אכזר.
ממשיך להצליף בה בשוט זנבות,
ובקיין שאוחז מכאיב תוך כדי גם לפטמות.
זה לא נגמר כאן כפי שבוודאי הנכם מבינים,
מה שבטוח זה שהיא למדה היום לקח חשוב לחיים.
"לעולם אל תיגע או תחטט בחפצים לא לך,
כי אחרת באותה מידה - "מותר" עלול להיות גם גופך"!