הרעש היה ממש מחריש אזניים,
שיחות ערות בהמחשת תנועות ידיים.
על ספסלי ההמתנה הקשיחים,
שרק מישיבה קצרה עליהם מסיבים עינויים.
מבוגרים וצעירים נשים וגברים,
משוחחים בקול ובינהם ילדים משחקים.
בכל מס' דקות מרעים קולה של מזכירה,
הקורא בשמו של פלוני להכנס לבדיקה.
ובעת ישמע הקול הס מושלך בחדר,
ומאחד החדרים יוצאת אחות חמורת סבר.
בעוד הנבדק הקודם יוצא החוצה בלבוש מרושל כשגופו מעט חשוף,
מלווה היא את הנכנסים אליה במבטה הזעוף.
מסרבת להכניס מלווים עם הנבדק,
גם אם ילד שהופרד מאמו למרות שבכה וזעק.
שוב ההמולה והרעש שבים לחדר ההמתנה,
חדר הו האקוסטיקה פשוט נוראה.
שוב ההודעה ברמקול ושוב אותה הדממה,
אחות אחרת יוצאת ומורה לו להכנס לחדרה.
השעות נוקפות ואני ממתין שם כמו כולם,
יושב ושותק מנסה להתכווץ באיזו פינה.
ו...שוב הקול הצרוד נשמע,
אך הפעם ב...שמי קרא.
הדממה מכה בחדר אם כי כבר אינו סואן כבתחילה,
ואני מסתנף לי ופני סמוקות קמעה.
שוב מרעים קולה בשמי,
ואני קם בפיק ברכיים ממקומי.
צועד לעברה וחש במבטים של הקהילה.
מתיישב בחדר שרהיטיו לבנים,
ועל החלונות ווילונות ירוקים.
מס' אחיות עסוקות במלאכתן,
ואני מתבקש לשבת ליד השולחן.
הלב פועם בחוזקה,
שוב אותו פחד, חשש והתרגשות ידועה.
מתיישבת למולי אחות צעירה,
שממלאת שאלון ומרגיעה אותי בחיוכה.
השאלות האישיות שנשאל על ידה גורמות לי למבוכה,
משיב בקול רפה תוך שכובש את מבטי ברצפה.
לעיתים סתם בוהה בנקודה בתקרה,
מבלי להביט חש בחיוכה.
היא מנחה אותי להחליף את בגדיי לחלוק פתוח,
יוצאת מהחדר וכולי רועד ומתוח.
לפתע תוך כדי שמחליף בגדים היא נכנסת,
מבטינו מצטלבים והיא מתנצלת.
נוטלת דבר מה מהארון ויוצאת,
ואני חשוף לחלוטין כעת.
אני נקרא להכנס לחדר הבא,
שם ממתינה לי כבר רופאה.
מביטה בגליון אותו מילאה האחות החייכנית,
כשמופיעה שוב אך הפעם עם כובע ו"מסכת פנים" בזווית.
היא מורה לי לקום לעברה,
ואני נעמד מול כיסאה.
בלי לומר מילה את החלוק מסיטה,
ואל עבר מבושיי מביטה.
היא מורה לי להשתעל תוך שלוחצת על אשכיי,
היא מכאיבה לי ואני כובש בידיי את פניי.
היא מורה לי להביט במעשיה,
ותוך כדי מרצה ומסבירה לי את ממצאיה.
אני נבוך מעצם העניין שפתיי יבשות,
והיא עוברת לבדוק את הפין בידיה החשופות.
היא מושכת מעט ומסובבת לצדדים,
מיטיבה את משקפיה שעל אפה גולשים.
עתה את העור לאחור מפשילה,
חושפת ובוחנת את העטרה.
לוחצת על הנקב בחוזקה,
ואותו כעת מרחיבה.
תוך כדי בדיקתה,
משוחחת היא עם האחות שבחדרה,
זורקת ממצאים ומכתיבה מונחים,
ולא חוסכת ממני הסברים מפורטים.
יש והיא קוראת לעוד ייעוץ לחחות דעה,
ואז נכנסים, מביטים ומכאיבים קמעה.
יש מבינהם גם גברים,
אך רוב הצוות מונה נשים.
בין לבין משוחחות ומרכלות,
על נושאים שונים מדברות וצוחקות.
מחליפות מתכונים וטיפים שונים,
מתעלמות ממני הניצב שם ללא תחתונים.
הבדיקה מתארכת ואני "מתנתק",
גופי ניצב שם עירום - אך נפשי הרחק.
מעת לעת "מתעורר" לקולו של צחוק מתגלגל,
או שוב לקול פקודתה - "תשתעל".
היא מסבירה לי דבר מה על הבדיקה,
תוך שמראה לי ולאחות את הממצא.
מבטיהן פונה אל האיבר האחוז בידיה,
תוך שלעיתים עולה ומביט בפניו של בעליה.
אני חש כי לעיתים הוא מזדקר וקופץ,
ולעיתים דווקא הולך ומתכווץ.
רואה וחש בחיוכה גם מבעד המסכה,
ומבין כי למרות הנסיון והוותק שצברה בתפקידה,
עדיין יש מקום לסקרנות בריאה.
עיניה הטובות מביטות בי בחמלה,
ועל כך ממשיך ומהרהר בדרכי הביתה חזרה.