הדלת פתוחה למחצה,
מציץ ומחייך בהנאה.
ניצבת עירומה בגבה לכניסה,
וכיסוי העיניים חוסם את ראייתה.
מתקרב על מנת שתריח ותזהה את הריח המוכר,
נועל את הדלת ומכין לעצמי קפה קר.
שותה ומביט בה כך ניצבת,
מותיר אותה כך מתנשמת.
קם ומסתובב מסביבה,
היא חשה בתנועתי וכולה דרוכה.
אוחז ברעמת תלתליה השחורים,
ומושך אותה בחדר והיא מתעוותת מכאבים.
מזכיר לה כי היא כעת מייצגת את כלל הנשים,
ועל כן תאלץ בגין מעשיהם לחוות אולי מעט עינויים.
היא מהנהנת בראשה לאות הסכמה,
מוכנה על עוונותיהן לכפר בגופה שלה.
מעביר ציפורניים על גבה,
ומותיר פסים אדומים לאורכה ולרוחבה.
אוחז בשיערה ומטלטל את כולה,
והיא סופגת הכל בהס ודומיה.
משליך אותה לכיוון הספה,
והיא נופלת עליה מופתעת וקפואה.
פותח את "תיק ההפתעות",
ומכין מס' חפצים לשישמשו אותי בדקות הקרובות.
היא מטה אוזן לרחשים,
מנסה לנחש לפשר האביזרים.
לאחר שסיימתי להכין מס' חפצים,
עקדתי את ידיה ורגליה מלפנים.
העברתי נוצה על גופה החטוב,
מביט בין רגליה ומסיק כי שם כעת כבר לח ורטוב.
מזכיר לה שוב מדוע היא נענשת לבל תתבלבל,
ונזהר מאוד את פי בפניה לא לנבל.
למרות שלה עצמה אין בעניין כל אשמה,
עליה נגזה הגזירה והיא נאלצת לשאת זאת בגבורה.
שולף רצועת גומי שחורה וצרה,
מצליף ליד ראשה בכדי שתשמע את האיוושה.
היא נדרכת עוצרת נשימה,
מתכווצת וממתינה לצריבת ההצלפה,
לא נותן לה להמתין יתר על המידה,
וכבר זעקה מפלחת את הדממה.
פס אחר פס נצבע גבה וישבנה,
והיא נושכת שפתיים מתאמצת לבלוע את היבבה.
מביט בשדיה הרוטטים בכל הצלפה,
ומייד מחבר אטבים על הפיטמה הזקורה.
חוזר שוב ושוב בקול שקט על האשמה,
הכעס גובר ועמו עוצמת ההצלפה.
קושר ומהדק בחבל את שדיה בחוזקה,
ודואג להעבירו גם בין שפתיי הערווה.
מעת לעת זונח את הרצועה,
וממשיך בכפות ידיי להענישה.
מביא אותה לקצה היכולת,
ואז מפסיק מעט ומלטף ומותירה בגבול הסיבולת.
גלגל כאב חורץ את הגוף הנשי,
לא פוסח על שום איבר החשוף מולי.
החבל ההדוק מפשק את שפתיה,
מדגיש את המרווח בין ירכיה.
מושך משדיה את האטבים,
ובכל משיכה שכזו הם קופצים ורוטטים.
עתה נוטל מברשת קשה,
ואת הצלקות שנותרו מלטף בעזרתה.
היא מנסה להסיט את גופה ולהתחמק,
אך בדיוק בשל כך בכאבה מתמקד ומתעמק.
עתה סוף סוף מסכימה היא להודות בכניעה,
בכל העוולות שעוללו לי בנות מינה.
מחייך אני בשומעי אותה נוטלת אחריות ומודה,
ושניות לאחר מכן מוטחת היא למיטה על גבה.
רגליה נקשרות בפישוק גדול לצדדים,
והיא מוצלפת בשוט זנבות על האיבר הצר והמדהים.
כל הצלפה גוררת ממנה תנועת נסיגה,
וכשלא שומע את כאבה - מגביר את העוצמה.
מחדיר לאיבר כל חפץ שנמצא בסביבה,
ואין היא יודעת מה בועל את נרתיקה.
נותן לה מעט לנוח ולהרגע ממה שעד כה חוותה,
וטועם להנאתי את מעיין התאווה.
חש כי נהנית היא ואף קולט את חיוכה,
ובנתיים לא יודעת כי איברי חדור מטרה.
מפסיק למצוץ את הדגדגן המתוק,
ואת איברי בין רגליה נועץ בהפתעה עמוק.
היא מנסה להתנגד בקול רפה,
אך את איברה הצר בועל ואותי עליה כופה.
נושך את פטמותיה בחוזקה,
נכנס ויוצא לסירוגין בפראות מאיבר מינה.
לחייה סמוקות ופיה נחסם במטפחת,
כך שאוכל לבצע את זממי ואת עונשה תישא מושפלת וגונחת.
מצבטים עם משקולות יוצמדו לשדיה,
ובזמן המשגל יכאיבו לעוקצי דדיה.
לאחר שאגיע אל סיפוקי אעטוף אותה באהבה,
וכל פצעיה אנשק להעביר ממנה כל כאב שחוותה.
אחבק בחוזקה ואנשק את הגיבורה.
זו שעל לא עוול בכפה - ספגה בגבורה.
לא אגלה לכם יותר מלבד שהיא זכתה ממני למחווה צנועה,
כזו שהסבה לה כעת מעט הנאה,
אך בכל זאת אגלה לכם קוראיי דבר נוסף לעת עתה,
...רק ארמוז כי שפתיה נותרו מחוייכות - ו... לא רק אלו שתחת ל-אפה!