הלהבות גבוהות,
אוחזות בצמרות.
ריח עשן כבד נישא באוויר,
רוחות עזות מנשבות למכביר.
הלילה חשוך גדמים של עצים חרוכים,
אלומות אדומות מהבהבות נבלעות מבעד לערפילים.
ובתוך טבעת אש כתומה וחמה,
שנינו נמצאים ומאחורינו כבאית ישנה.
קושר אותך לסולם המוצב דרך קבע מאחור,
פושט מעלייך את מעיל ה"תקיפה" השחור.
נוטל מקל מפוחם וצורב את עורך,
כותב בפיח ומחלל את גופך.
חשה מחנק מתקשה לנשום,
וכל גופך מדיף ריח עשן ולוהט מחום.
נוטל זרנוק רב עוצמה,
ושוטף מגופך את הזוהמה.
הזרם החזק פוגע בגופך העדין והשברירי,
מכוון את הזרם מהזרנוק שבידי.
את נקיה ומבריק כעת אל מול הלהבה,
ומציע לקרוא לשאר הכבאים להביט בך חשופה.
צלליות מרצדות ואת מתחננת על נפשך,
מבקשת בדמעות לשמור על צנעת גופך.
נהנה לשחק בך כך חסרת אונים,
ואת מבטיחה לי עולם ומלואו בתחנונים.
לאחר שחשתי כי סחטתי אותך די והותר עתה,
מתירך מקשרייך ומשליך אותך לריצפה.
עושה בך כרצוני ואת מחרישה,
מתנהגת שוב כאישה כנועה.
תכנונים רבים עוד היו לי לגבייך,
אך הרוחות העזות "הצילו" אותך תודות אולי לתפילותייך.
נאלצתי לשחררך ולא להמשיך עוד לענותך,
אך אל דאגה - לא ירחק היום שתשאי בגאון את יתר עונשך!
