בעיר אחת התגוררה זונה ערירית ידועה עד לא מזמן,
שנהגה להעניק מחסדיה תמורת אתנן.
לאחרונה נפטרה ונאספה אל אבותיה,
ובקושי מניין מצאו שילווה ויספידיה.
עם תום ימי אבלה,
התכנסו פרנסי העיר לפתוח את צוואתה.
ומה נדהמו לגלות שציוותה,
כי את כל כספה לבית הכנסת תרמה.
התלבטו הגבאים אם ליטול את התרומה,
כיוון שידוע היטב כי הכסף נגוע בטומאה.
אך כיוון שמדובר בסכום כסף לא מבוטל ומצבם קשה,
החליטו לפנות בשאלה אל מנהיגם הרוחני שיפסוק הלכה למעשה.
הקשיב הרב לדוברים ובראשו הנהנן,
חכך בליבו ... חשב ... שאל ...ולבסוף פסק - הן!
ניתן לקחת את עזבונה,
ואף מותר לרכוש בו חפצי קדושה.
התפלאו העסקנים בפסיקתו,
שכן ידוע לכל ילד מה מקורו.
אך הרב הרגיעם וצחוקו רועם,
מסביר פסיקתו ובקולו נוהם.
מבין בהחלט את החששות - קהילת קדושים,
אך בל נשכח כי בסופו של יום ...זהו כסף של כולנו שנאסף בזיעת אפינו - צדיקים !