החבל שברשותי עוקצני וארוך,
סיבים חדים לו ואין הוא מקנה תחושת רוך.
מלפף את ידייך מאחורי גבך,
ואין יכולה עוד לגונן על איבר מינך.
מעביר את החבל הגס על צווארך,
ומייד בחוזקה קושר תחת שערך.
משם ללא שהות יורד לחזה החשוף,
וקושר את שדייך בחוזקה עד שמעטינך חולב צוף.
ב"שמיניות" מלפף אותו בין שדייך,
וחוזר שוב אל צווארייך,
מרים ומבליט את החזה במשיכת חבל קלה,
ו...הנה כבר אין צורך בניתוח להרמה.
ממשיך אל בין רגלייך המפושקות,
שם שפתייך העדינות נחבאות.
מעביר אותו בגסות על האיבר העדין,
מבליט השפתיים המחוברות כעת בחבל גם לעטין.
דואג כי הסיבים הדוקרים יגעו בדגדגן,
שמעוצמת הקשירה שכח עד כמה הוא ביישן.
מצלם למזכרת תמונות ספורות,
ומשתעשע בך כשזרועותייך לפותות.
נוגע מושך יונק צובט,
ומעת לעת מצליף וחובט.
החבל הגס מכאיב ולוחץ,
כשאת פטמותייך באצבעותיי מוחץ.
ערוותך חשופה עת שקושר את רגלייך,
ומחדיר לנרתיקך חפצים לקול מחאותייך.
מצמיד תופסנים אל השפתיים,
ומותחם לצדדים שלא יפריעו בנתיים.
מכניס ומוציא מגרגר בהנאה,
הרי את תרמת לי את גופך לכל מטרה.
עורך משנה אט אט את צבעו,
החבל לופת בחוזקה את שיפחתו.
"מיילד" החוצה כל שדחפתי לאיברך,
ומחוייך שומע את גניחתך.
מעסה את הדגדן הסמוק באצבעותיי,
ומנשק את איברך בלשוני ושפתיי.
משחרר את החבל ומסירו מגופך,
יונק את שדייך ומלטף את עורך.
אט אט שב אלייך שוב הצבע המקורי,
ורק הסימנים שנותרו יזכירו לך עוד ימים אחדים את "טיפולי".