פותח את דלת הכניסה,
והיא עסוקה במטבח בהכנת חביתה.
מופתעת שהקדמתי מבלי להודיע,
מבטה מפוחד ומתחילה להזיע.
מסמן לה לבוא לסלון אחרי,
מכבה היא את הלהבה ופוסעת בעיקבותיי.
מתיישב במקום הרגיל בספה,
והיא מתחכת בי ישובה על הריצפה.
מסמן לה באצבע כרוצה להמתיק סוד,
מחוייכת, ולחייה סמוקות עד מאוד.
מקרבת את פניה העדינות,
מאופרת קלות בעיקר צלליות.
אך במקום לשמוע רז,
שומעת צילצול עז.
סימני אצבעותיי על לחייה,
סטירה עזה שלוותה בצעקה.
נעמד בכעס והיא מביטה בי מייבבת,
אוחז בשערה ובחדר על הריצפה נגררת.
מושך אותה מעלה והיא על רגליה נעמדת,
ובתנועה מהירה את חולצתה מעליה ידי תולשת.
היא מבקשת לגשת להתארגן לכבודי,
אך הגה לא יוצא מפי,
שתי סטירות חזקות ממצות את תשובתי,
כך יקרה כשלא ממלאת את הוראתי.
מפשיל בחוזקה את המכנס שלבשה,
ואיתו מתקלף התחתון שחשף ערווה שעירה.
למראה איברה הלא מטופח,
חרוני שהתעצם בנתיים לא הותירו כלל מקופח.
מכה שהחטפתי לה בין הרגליים,
זיעזעה היטב מעוצמתה את השדיים.
צובט פיטמה ומפיל אותה על השטיח,
מוציא שוט ומצליף בה עד שצבע גופה כשל אבטיח.
מכה ללא רחם כשהיא מתגלגלת לפני,
בטן , חזה, גב - כראות עיני.
מנסה לגונן בידיה על גופה,
אך מממשיך להכותה בחוזקה.
כשמתעייף מניח את השוט בצד,
מושך בשערותיה וסוטר לשד.
כל אותה העת לא מוציא הגא מפי,
אך יכולה היא להבחין בכעסי.
חבולה וכואבת שוכבת לרגליי,
לאחר שספגה כהוגן מידיי.
פותח רוכסן ומוציא את איברי,
ומשתין על גופה קילוח מגופי.
לאחר שסיימתי להשתין,
אוחז בראשה ע"מ שאת דבריי תבין.
עתה לראשונה אומר את דבריי,
מאחר ועד עתה חשה רק את הצלפותיי.
מבהיר לה שלעולם לא אקבל,
יחס מצידה כה מזלזל.
מסתובבת בבית לבושה,
בניגוד גמור להוראה שניתנה.
מה עוד שלא הקפידה על גילוח כנדרש,
ואת אצבעותיי תוך כדי את שדיה לש.
דוחף לנרתיק בגסות אצבעות,
ועד כמה מתפתלת כאובה ניתן בנקל לראות.
מתקרב אל פניה הספוגות בשתן,
שטיפות עדיין משדיה מטפטפות על הבטן.
מתקרב שוב להמתיק סוד למטונפת,
דמעות ושתן מעטרות את פני הנשלטת.
אוחז בסנטרה ומקרבה לכיווני,
מביטה בעינה היפות לעברי.
מחייך אליה חיוך רחב,
והיא מחזירה לי מבט מאוהב,
מלטף את לחייה ועל פניה יורק,
ואל הריצפה אותה דוחף וזורק.
אוסף את חפציי ויוצא בלי לומר מילה,
משוכנע בליבי כי עתה עוד פרק ממני בוודאי למדה.
