...הוצא מהקשרו...

ניצבת דומם מול הקיר הטחוב,

מרכינה את ראשה ממתינה שאשוב.

עסוק בנתיים בהכנת האביזרים,

כשבראשי הרעיונות נרקמים למעשים.

ניצב מאחוריה ומנשק לצווארה,

אך חיוכה נגדע עת שמושך בשיער ראשה.

מוביל אותה אל השטיח כששוכבת על ביטנה,

קושר את פרקי ידיה לאחור בחוזקה.

מקיף באותו החבל גם את קרסוליה,

והנה ידיה כבר מחוברות לרגליה.

מתוחים לאחור ארבעת גפיה בחוזקה,

ובגלל זאת אין היא כלל יציבה.

נוטל חבל נוסף וקושר את שדיה,

דואג להעביר אותו גם בין יריכיה.

החבל הגס מעקצץ את עורה העדין,

קצהו האחד בערווה והשני סובב עטין.

נוטל חבל שלישי המחובר אל הלולאה בתיקרה,

וכבר משתלשלת ממנה - באוויר תלויה.

מנדנד אותה כמטוטלת בחוזקה,

ומעת לעת גם מוסיף סטירה או הצלפה.

מוסיף מצבטים לפיטמות החצופות,

והכאב מזכיר לה היכן הן בגופה ממוקמות.

מנדנד אותה קדימה ואחורה,

ניצב מוכן בעמדה כרקדן הורה.

אומד את המרחק ומכין 2 אצבעות,

מהתנופה קדימה ממתינות לה זקורות.

מייצב את היד עת שמתנדנדת לעברי,

כשהאצבעות חודרות לפות של שפחתי.

מפושקת חשופה עקודה ב-3 חבלים,

הן הם לא ינתקו במהרה - כבר אמר זאת קהלת כבר לפני ימים רבים!