קבענו שאגיע בערב אלייך לראשונה,
ואת כתובתך שלחת לי כטקסט בהודעה.
הנחתי אותך כיצד להמתין לבואי,
ונשמע שאת נרגשת להכיר סוף סוף אותי.
לא מסרתי באיזו שעה בדיוק אופיע,
הן הבטחתי לך שאותך מעט אפתיע.
באזור השעה הייעודה,
נותרת רק בתחתון וחזיה.
הדלת לא ננעלה,
ואת יושבת על כיסא דרוכה ומתוחה.
אסרתי עלייך להפנות כל מבט לעברי,
ואת נעזרת בחושייך המחודדים לתהות על קנקני.
מוזיקה חרישית מתנגנת בדירה,
נר ריחני וקטורת משלימים את האווירה.
הדלת חורקת על צירה,
עת שאני נכנס ואת הדלת סוגר בטריקה.
את נדרכת ועוצרת את הנשימה,
מפנה מעט את הראש אך מייד נסוגה.
ריח האפטר-שייב שלי מתערבב עם הקטורת הריחנית,
ואת מרחרחת את האוויר מנסה לשמור על ארשת חייכנית.
שרירי שפתייך רוטטים מהתרגשות,
מהמתנה לבאות...קצת חשש ו...המון סקרנות.
גבך מופנה כל העת על עבר הדלת,
כך שאינך רואה כלל בחדר את ההלך.
מניח את תיק הציוד על השולחן,
לחלוטין הגעתי כשאני מצוייד ומוכן.
מעביר את ידי בשערות ראשך,
מביט בנשימותייך וברעד שאחז בגופך.
מעביר על לחייך לטיפה רכה וארוכה,
ואת מתנהגת עפ"י ההוראות שניתנו לך - ממש כילדה טובה.
ציפורנייך חורצות את מסעדי הכיסא,
מהמתח בו את שרויה לקראת מה שיהיה.
נסוג מעט לאחור באיטיות,
פותח את התיק ומוציא ממנו חפצים בזהירות.
מעת לעת לוחש לאוזנך דבר מה,
ואת נותרת דוממת ושקטה.
רק הרעד והנשימה המהירה,
מעידות אולי מעט על הסערה.
מניח על פנייך כיסוי עיניים שחור,
ומעתה איני נותר רק מאחור.
את בהחלט יכולה לחוש בי כיצד מביט על גופך,
סורק בעיניי כל מלימטר מעורך.
בוחן את החזה הנצור בחזיה,
מביט על התחתון שמסתיר את הערווה.
בוחן את קלסתרון פנייך,
מעביר יד מלטפת על לחייך ושפתייך.
שפתייך את אצבעותיי מנשקות,
ואני לוחש לך כי..."עוד מוקדם להן להודות".
היד מלטפת שוב את שערך הגולש,
בקלות מבחין עד כמה ליבך גועש.
הידיים ממשיכות לרדת וללטף,
הן כבר מזמן לא נותרו רק על הכתף.
מעסה את גבך ומנסה מהמתח אותך מעט לשחרר,
הכל נעשה באיטיות בלי למהר.
חושייך מנסים לדלות עלי פרטים,
מקול פסיעותיי, ריחות ומעשים.
הפה יבש ולחייך סמוקות,
בייחוד כשידיי מצווארך מטה מחליקות.
מתקרבות לחזה - נוגעות לא נוגעות,
וקולות הלמות ליבך בחוזקה נשמעות.
בודק במבטי ובידיי את הסחורה,
את ירכייך שהצמדת אחת לשניה בחוזקה.
מזכיר את "מילת הביטחון" בלחישה,
ואת מהנהנת לי וממשיכה לשתף פעולה.
קושר את פרקי ידייך למסעדי הכיסא עליו ישובה,
ואת קרסולייך לרגליו הכבדות רותם במהרה.
נהנה להביט בך כך מתוחה,
נושק לך וסוחט ממך חיוך של מבוכה.
ניצב מאחורייך וללא כל התרעה,
אוחז בשדייך הנתונים עדיין בחזיה.
לש אותם בחוזקה,
ואת נאלמת דום לא מוציאה כל הגה או מילה.
מושך בפרעות את החזיה מעלה בהפתעה,
ושד אומלל נופל חשוף ואת מחסירה פעימה.
מביט בו רוטט - בוחן את הפיטמה,
שתוך שניות נצבטת בהנאה מרובה.
את נעה באי-נוחות נאנקת בביישנות,
ואני יונק ממנו בחושניות.
מוצץ את הפיטמה ברעבתנות,
ונושך אותה בעדינות.
הפיטמה מזדקרת במלוא הדרה,
ובתמורה - במצבט לוחץ ומכאיב - זוכה.
לפני שאת מספיקה להתאושש,
אצבעותיי בין רגלייך מתחילות לפשפש.
חשות ברטיבות שממך נוזלת,
בעוד העין לשד החשוף כל העת פוזלת.
נוטל מספריים וגוזר את החזייה,
וגם לתחתון התחרה עושה כן במהרה.
את נותרת חשופה לחלוטין נתונה לחסדיי,
חשה היטב במגע ידיי.
לוחצות על הפיטמה מוחצות את השד,
בעוד השני - ניתן לומר ש...נתון בסד.
האצבעות חופרות ובוחנות,
אל תוך גופך חודרות ונעות.
מניח מצבטים גם על שפתיי הבושת הנחבאים,
שבסיוע מעט משקולות - בהחלט כעת בולטים.
מצבט נוסף מעטר כעת גם את השד הימני,
שמצטרף ונקשר יחד עם השני.
מצליף על החזה והוא מקפץ ומגרה,
בעוד המשקולות מושכות ומשדרגות את המחזה.
מבט על מראה שכזה תמיד אותי מלבב.
כשמקביל נהנה להטות אוזן ולהקשיב לקולות הכאב.
לשונך מנסה להרטיב את שפתייך היבשות,
כשאצבעותיי את הדגדגן בעדינות מענגות.
לא מצליחה לשלוט בעצמך,
ורעידות הנאה נצפות על גופך.
נותן לך מעט להרגע,
וסוטר לך בכדי לאפס אותך ולהחזירך לתמונה.
לא ניתנה לך לכך כל רשות ברורה,
ואל לך לעשות דבר בטרם הרשות נתונה.
את מתנצלת וזו הפעם הראשונה שאת קולך משמיעה,
ולפנים משורת הדין מוחל לך המעשה - שכן אנו בימי כפרה.
משחרר אותך מהמצבטים והחבלים,
מחבק ומלטף איברים כואבים.
מעביר יד ונוגע בצלקות,
שמכאב גורם לך מעט לבכות.
עוטף, מחבק ומצמיד אותך אלי בחוזקה,
ואנו שוכבים לנו ונרגעים במיטה.
את מרטיבה במעט משקה את שפתייך היבשות,
מקווה כי הבנתם ש...התחתונות נותרו כל העת ...רטובות!!!