...הוצא מהקשרו...

המבט חודר,

את גופי סוקר.

אין חיוך שמרוח על השפתיים,

מבע קר וקפוא שרק מרצדות בו העיניים.

יופיה הקפוא משדר יוהרה,

ואני כאן מוטל למלא כל גחמה.

שום שריר לא זע בפניה,

גם כשמענה אותי תחת ידיה.

רק אותו מבט מלווה את מעשיה,

עליונותה הנשית היא נר לרגליה.

חפצים שונים ומשונים ממתינים לתורם,

בהם תשתמש כשתבחר אחדים מתוכם.

ושום שריר בפניה לא ינוע ולא ירעד,

רק מבטה הקפוא נותר כתער חד.

ואני רק גוף ונפש תחת שבטה,

ממשיכה לשחק ולעשות בי כרצונה.

נוגעת בגופי היכן שרוצה,

מחטטת בעומק נפשי הפצועה.

הופעתה - אצילית נקייה ויפה,

והיא מאופרת בקפידה.

לבושה משדר הוד והדר,

ודבר, את מבט הקרח שלה - לא חדר.

מבטה וארשת פניה הייחודיים,

נותרו כל העת קפואים ורעים.