מזה זמן רב שהיא מנסה,
לסעוד יחד ארוחה.
עקב אילוצי עבודה או משפחה,
זה נדחה ונדחה - כמעט שנה.
עד שהפעם מתשובתי הופתעה,
ואישרתי לה - הגעה.
הגעתי לדירתה בשעה היעודה,
והמתנתי עם משקה שאוהב בחדר ההסבה.
היא מצידה שהתה במטבח - עסוקה,
כשממנו לסלון שוב ושוב יצאה וחזרה.
קולות סכו"ם וצלחות מקרקשים,
ובאפי כבר עולים ריחות נעימים של מטעמים.
מוזיקה נעימה החלה להתנגן,
והיא בחיוך הלכה לחדר - ל...התארגן.
לאחר דקות ספורות יוצאת היא מחדרה,
ובראותי אותי כך ליבי החסיר פעימה.
היא הובילה אותי יד ביד לסלון דירתה,
שכעת היה שרוי בעלטה.
הושיבה אותי על הספה,
והדליקה נר בעזרת המצית שבידה.
עיניי התרגלו לאור המרצד,
שעל הקירות ממש נצפה מרקד.
מביט בנר בעל שלהבת בתמיהה,
הניצב בדיוק במרכז טבורה.
עתה מתברר כי על השולחן הנמוך,
זה שניצב אלינו בסמוך.
שוכבת נערה בדומיה,
המהווה סוג של שולחן הגשה.
על גופה פזורים תבשילים שונים,
ואנו מוזמנים להתכבד מהמתאבנים.
עירומה לחלוטין שוכבת בלא כל ניע,
ושום הגה לא מוציאה היא מפיה.
גם לא נוכח המגע הקר של הכלים,
שבעזרתם אנו מהם טועמים ואוכלים.
ואפילו בעת שפורסים אנו בסכינים
שאת עורה תוך כדי חורצים ופוצעים.
האוכל מפוזר על כל גופה,
ואנו נהנים מהארוחה.
שותים ומניחים עליה את הכוסות,
שבנשימתה הן מעת לעת מטלטלות.
הנר הממוקם על ביטנה,
נוטף לעיתו שעווה חמה על עורה.
בפיה נעוץ תפוח,
ומבין רגליה מבצבצת בננה - לקינוח.
לאחר הארוחה הדשנה מעשנים אנו בצוותא,
ואת האפר מפזרים על גופה - דווקא.
"...נכון שהיה כדאי להגיע?" קורצת לעברי מחייכת,
"אז... חכה... לא נגמר!" ממשיכה ואומרת.
אוחזת בשערות ראשה של הנערה,
ווגוררת אותה למקלחת קרה.
שומע את יבבותיה מהמים הקרים,
ואני יושב וממתין להמשכים מעניינים.
אבל לא אגלה לכם את כל הקורות,
ואותיר לכם לדמיין את המשך ההרפתקאות.
אלו שהתרחשו בתום הארוחה,
בסיוע אותה נערה חביבה.