היא הופתעה לראותי בחדר ההמתנה,
מעיין בעיתון שמצא זרוק על הספה.
היא נרשמה אצל פקידת הקבלה,
והתיישבה לידי - ממתינה לתורה.
"...מה אתה עושה פה?!" שואלת בתמיהה,
ו...אני... לא משיב דבר - רק מחייך לעברה.
היא מנסה לפתח עימי שיחת נימוסין,
אך תשובותי הלאקוניות עוצרות את נסיונותיה ללא עוררין.
אני ממשיך לעיין בחוברת שבידי,
מתעלם ממנה למרות שיושבת לידי.
לאחר דקות מספר - נקראת היא לחדר הבדיקות,
אני מניח את הגיליון וממהר בעקבותיה עמה להיות.
נכנס לחדר ומתיישב על כיסא המלווה בפינה,
בעוד הרופאה הבודקת תופסת את מקומה.
הרופאה משוחחת איתי ואליה כלל לא מתייחסת,
מסבירה לי בפירוט למה הבדיקה משמשת.
כל שאלה ששואלת מהוסה מיידית,
היא עונה לה קצרות רק תשובה עניינית.
בעוד ש- לי מסבירה היא פנים,
ועונה בהרחבה עד שאלמד ואחכים.
הרופאה מורה לה לפשוט את בגדיה,
היא מסירה חולצה וחושפת את שדיה.
מביט בידיה המיומנות של הרופאה,
אשר בודקות וממששות כל פיסת עור חשופה.
לוחצות ומועכות בחוזקה,
ואני מביט בנעשה בהנאה מרובה.
מניחה את שדיה על מגש מתכת קר,
שגורם לפטמותיה להזדקר כבר.
מניחה מלמעלה פלטה נוספת,
ובחוזקה רבה את שדיה מוחצת.
מדי פעם פותחת ומזיזה,
כך שתוצאת הבדיקה תהיה טובה וברורה.
ואני יושב ומביט בנעשה,
נהנה לראותה כך מבויישת, כואבת ומעונה.
לאחר שאת הבדיקה במכשיר סיימה.
חוזרת וממששת לה כל שד - בידה.
אצבעותיה פורטות על עורה הבוהק,
מרפרפות, לוחצות ולא מרפות גם כשמפיה עולה קול זועק.
מטלטלת את שדיה השופעים,
והוורידים מבעד עורה הבהיר בולטים.
ואז... כשחשבה לתומה כי הבדיקה הסתיימה,
דווקא אז קמתי לשאול שאלה.
ולמרות שאת החולצה כבר הניחה על גופה,
החליטה הרופאה לענות בבהירות תשובה כולל הדגמה.
חשפה שוב את שדיה ואחזה אותם בחוזקה,
והחלה להסביר לי בפירוט ובידענות מופלגה.
מניחה את ידי על השד שצובטת,
ומנחה אותי איך למשש ולחוש את גוש הבשר שאוחזת.
גוערת בה כל עת שזזה או מתלוננת,
וממשיכה להסביר לי כשבאצבעותיה את פיטמתה ממוללת.
רק לאחר שווידאה שהבנתי כל שלימדה ובדקה,
ובידה אחזה את ידי ויחדיו את שדיה מיששנו בחוזקה.
רק אז הורתה לה להתלבש כשהיא אליה חמורת סבר,
בעוד אלי מחייכת במרפאת הנשים למרות היותי גבר.
מקלידה במחשב את ממצאיה,
מדפיסה ומוסרת לי עותק ובו אבחנותיה.
קובעת לה תור לביקורת חוזרת,
"...אל תשכח לבוא איתה שוב" - לי אומרת.
"אגיע בהחלט!" אומר כשנוטל מידה את המעטפה,
ולוחץ לשלום את ידה של הרופאה.
מידה של הנבדקת שהושטה ללחיצה היא התעלמה,
ומורה לה ביובש לצאת מחדרה.
על פנינו חולפת הנבדקת הבאה,
ואנו עוד עומדים בסמוך לדלת המרפאה,
בקול מבוייש מבקשת מאיתנו "סליחה",
ונבלעת בחדר כשאת הדלת מאחוריה טרקה.
על לחייה הסומק עדיין צבוע,
ונפרד ממנה מחוייך ורגוע.
נותן לה את המכתב להמשך טיפול ומעקב,
מותיר אותה שם ולמשרדי שב.
תוך כדי הליכתי מזכיר לה בל תשכח,
שלבוא עימה שוב לביקורת - אשמח!!!