כנס מקצועי רב משתתפים,
וגם אני נמנה בין המוזמנים.
מינגילינג קצר עם קפה או מיץ תפוזים,
ובין לבין מסייר בין הדוכנים שמוצרים בתחום עיסוקי מקדמים.
סוקר מקצת מהחידושים המוצעים,
ואוסף תשורות עם פרסומות המוצר שלבאים מחלקים.
פה ושם פוגש עמיתים למקצוע,
כולם צוחקים ומקשקשים - האמת... קצת קשה לשמוע.
עוד מעט הדיילת החיננית תצלצל בפעמון יד קטן,
שכן ה"מושב" הראשון של הכנס אמור להתחיל בזמן.
פתאום קולט אותה בקרן זווית,
משוחחת עם שניים מחבריה אוחזת בידיה שקית.
זכור לי כי התלוננה באוזניי בעבר,
כי למרות היותה מוכשרת - ממש "שם דבר".
ממעטים הקולגות לשוחח עמה ולתהות על קנקנה,
וגם כעת נראתה יחסית בין כולם כאן בודדה ועזובה.
היא שותקת באמצע שיחתה הקולחת עם צמד עמיתים ממחלקתה,
כשמבטה נתקל בי צופה בה נואמת להם כבהרצאה.
היא מבקשת מהם סליחה וממהרת אלי לגשת,
נשימותיה מהירות וקצובות בוודאי ממני קצת חוששת.
היא מחייכת אלי לשלום ודורשת בשלומי,
איני משיב לה דבר רק מיישיר אליה מבט ושותה מהכוס שאוחז בידי.
חבריה מלווים אותה במבטם,
ומניח כי שתיקתי הרועמת מגבירה את תמיהתם.
עתה כשניצבת אלי קרובה,
בוחן היטב את הופעתה.
נראה כי זמן רב השקיעה באיפור וסטיילינג,
ואת בגדיה בחרה היטב לטיימינג.
מכנס שחור מחוייט המחמיא לירכיה ולישבנה,
וחולצה מכופתרת לבנה שמשלימה את ההופעה.
מתחת לחולצה מבצבצת כ-"סוג של אמירה" - חזיה שחורה,
וכיוון שמכיר אותה - יודע בוודאות שיש במלתחתה גם חזיה לבנה.
מורה לה להתקרב ולוחש על אוזנה,
ובטון תקיף נותן לה משימה.
היא מחווירה עת ששמעה את הדרישה,
אני מהסה אותה ומודד לה זמנים לביצועה - כפי שנדרשה.
נבוכה ניגשת לשירותים הקרובים,
והשאלה היא האם אכן תבצע אותה תוך עמידה בזמנים.
איש מבין חבריה לא מבין דבר,
ואני ממשיך ללגום קפה יושב ליד הבר.
לאחר דקות ספורות היא שבה אלי סמוקה מבושה,
ומגישה לי את השקית שהביאה עמה.
נוטל את השקית מידיה ומביט בתוכנה,
וארשת סיפוק ננסכת על פני בהנאה.
עתה בוחן אותה מכף רגל ועד ראש להשלמת התמונה,
שכן בשקית נחו להן תחתון ו...החזיה השחורה - החצופה.
המכנס המחוייט הדגיש היטב כל כפל בגופה,
ושפתיי הפות בולטים בו וברורים - משל הייתה עירומה כביום היוולדה.
עולה מעלה במבטי אל עבר חולצתה,
שמבעד לשקיפותה חושפות פיטמות בצורה ברורה.
ציבען העז בולט למרחוק,
וגירוי הבד גורם לכל גבר המביט בהן - בת צחוק.
פניה הסמוקות מבושה גורמות לאיברי להזדקר במכנסיי,
ותיכף מורה לה להפקיד את השקית בידיי.
שולח אותה חזרה להתערב בקהל שבמבואה,
לפגוש ולהיפגש עם ציבור עמיתיה לעבודה.
ואני... רק ממשיך ללגום קפה ולהביט בהתנהלותה,
ליהנות ממבטי האנשים הבוהים בגופה.
פתאום רבים יותר בה מתעניינים,
וקהל עצום אותה סובבים.
מגישים לה כוס שתיה או תשורה,
ובלבד שתזיז את ידיה ותשנה תנוחה.
לעיתים דוחפים אותה מעט כאילו... "בלי כוונה",
רק בכדי לנסות ולהביט בשדיה הרוטטים מבעד החולצה השקופה.
לצערי הדיילת עם הפעמון הגיעה,
ואת באי הכנס לאולם הובילה.
מאזין לדיונים ב"מושב" בחוסר ענין,
ורק ממתין להפסקה הקרובה כמובן.
שוב תאלץ היא להסתובב במינגלינג בלבוש מלא,
אך עקב אופיו - משוכנע אני כי שום עין גברית ממנה בכנס זה מעתה לא תכלה!