הבמה המוגבהת מוארת,
עליה את לצידי ניצבת חיוורת.
סביב הבמה יושבים מוזמנים,
ליד שולחנות עגולים שבכיבוד עמוסים.
קולר שחור על צווארך כרוך,
ואת מביטה לעברי משדרת רוך.
בידי אוחז רק מקל דק וארוך,
ולמרגלותייך מגולגל לו חוט - ...מעין שרוך.
במבט חודר ובנימה שקטה,
מורה לך להסיר את החולצה הלבנה.
עת שפורמת את הכפתורים בחולצה,
משתרר באולם שקט - דממה.
מביטה לעברי במבט מתחנחן,
כמחפשת רחמים אך איני מהנהן.
מורה לה לפשוט את החולצה,
ועל הריצפה מייד להשליכה.
היא נותרת בחזיה על הבמה,
והקהל מביט בה ומצביע לעברה.
ואני שוב... בנימה שקטה,
מורה לה לצרף את החזיה לחולצה המתגוללת על הריצפה.
היא פותחת את הקרסים,
ומכסה בידיה את הדדיים הלבנים.
זרקור מעיר את גופה,
אך למרות הסינוור רואה את המבטים הנשלחים לובוחנים הסחורה.
היא רועדת כשדורש ממנה להיפטר מהחצאית השחורה,
והיא מסירה אותה ונותרת עם תחתוני כותנה.
בחיוך רחב מבקש את התחתון,
והמבט שלה מבהיר כי מצפה היא שאותה מכך - אחון.
ביד רועדת אותם מסירה,
כשידה השניה מסתירה כל העת את נשיותה.
ליחשושים בקהל הצופה בה עירומה,
כשידיה מכסות את שדיה וערוותה - מבושה.
נעמד מאחוריה ומאזין לשאון נשימותיה,
עת שמסיט לאחור את זרועותיה.
שדיה הזקורים נעים כמטוטלת,
ולחייה אדומים ממבוכה כשלהבת.
הקהל המורכב מגברים ונשים,
מביט ובוחן לפרטים את גופה המדהים.
ופניה כבושות מבושה בריצפת הבמה,
שומעת היטב את ההערות המכוונות לגופה.
מורה לה להרים עבורי את החבל מהריצפה,
וביד מיומנת מחברו לקולר שבצווארה.
בעזרת המקל מרים מעלה את סנטרה,
ומדגים לקהל עד כמה היא מאולפת וכנועה.
מצליף במקל על ישבנה,
והקהל נהנה לראות את רטט שדיה ולשמוע את אנחתה.
מורה לה לשבת בכריעה מולם,
ואיברה נחשף קבל עם ואולם.
דורש ממנה להטיל את מימיה,
והיא מתחננת אלי במבט הצועף שבעיניה.
לא מוותר לה ומבהיר בהצלפה על הפות,
כי את הקילוח מעוניין כעת ועכשיו ממש כאן לראות.
הצלפה נוספת על שפתיים מגולחות,
מבהירות כי למרות הדמעות לא מתכוון לחכות.
מבצעת את מבוקשי מול מבטי הצופים,
שחלקם אף למזכרת זאת מצלמים ומנציחים.
מורה לה לעמוד שוב ולצבוט את פיטמותיה,
הבולטים בהתרסה למפרע על צמד שדיה.
וכך כשהיא ניצבת חשופה,
מבקש מהיושבים להציע מחיר בעבורה.
ההצעות זורמות למכביר בשלל סכומים,
עד שנמצאים הקונים המתאימים.
חותמים על חוזה מכירה והעברה,
ולרוכשים החדשים תהיה מעתה שייכת כולה - נפשה וגופה!