התחלתי לכתוב פה אתמול,
ליתר דיוק היום.
פתחתי את הבלוג, כי אני בתחילת דרכי.
תמיד כשאני מתחילה פרק חדש בחיים שלי אני חייבת לכתוב.
בהתחלה זה היה בכל מיני בלוגים כאלה ואחרים.
עכשיו,
פשוט החלטתי להמשיך כאן.
אבל להתחיל פרק חדש, ניק חדש.
עוד צד באישיות.
אולי הייתי צריכה ללכת למוסד, שם אפשר לפתח פיצול אישיות ולפחות אתה תורם משהו למדינה שלך.
אני נהנת לחיות חיים כפולים שכאלה,
למרות שזה קשה מכפי שחשבתי.
עד כה הייתי עם 3 קליינטים בבת אחת,
שבוע הבא יש לי עוד.
הסרסור שלי אמר שהוא רוצה שאני אכנס לעניינים לאט לאט.
כל העניין הזה עם הבנק גם כן ....
מה יש לאנשים האלה שהם אוהבים לעשות דברים בקבוצות..
אולי אני צריכה לפתוח פוסט על המבחנים שהעבירו אותי הסרסור שלי והשותף שלו.
אולי זה בכלל לא השותף שלו. אני לא יודעת מי זה האידיוט הזה.
אני רק זוכרת שיש לו זין (או איבר לפלצנים מבינינו) קטן מאוד.
לעומתו,
הסרסור שלי, אין לי מילה אחרת לקרוא לו.
הוא כמו נקודת אור בשבילי.
מלכתחילה הוא מצהיר על הכוונות שלו והוא תמיד נשאר אמיתי.
יציב ואיתן. כשאני לא בסדר הוא אומר לי.
כשבטעות התחצפתי קיבלתי סטירה. אף אחד מעולם לא מעיס לתת לי סטירה - זה גבול.
אבל הוא הציע לי סוכריות מגומי.
הרגשתי כמו נסיכה.
פשוט חבל לי שאני לא יכולה לספר עדיין הכל בפרטי פרטים,
יש דיסקרטיות אז אני חייבת הכל לעוות טיפה....
הכי חשוב,
אני אמיתית עם עצמי.
לפני 13 שנים. 5 במאי 2011 בשעה 21:13
