מיומנה של זונה מתחילה

אתמול חטפתי נזיפה רצינית באמצע הלילה.

אני לא מעוניינת להרחיב בנושא מפאת דיסקרטיות - לכן גם לא תמצאו שום פוסט אודותיו.

כשאני חושבת על זה, תמיד היו לי הרבה גברים בחיים.

אני אוהבת גברים.
יש לי נטייה להתמכר לכל מיני דברים.

כשהייתי ילדה, לא רציתי להתקרב לא לסיגריות ולא לאלכוהול.
כשאדם היה מעשן לידי הייתי מתרחקת ממנו.
כל זה השתנה כש"מיתולוג" נכנס לחיי בסערה.

הייתי ילדה, הייתי קטנה, תמימה וטיפשה.
כל מה שהוא היה עושה, הייתי מקבלת.
אני חושבת ששם התחילה הטוטאליות שלי.
הייתי טוטאלית אליו - לא שמרתי שומדבר לעצמי - כל הגיג ומחשבה שלי הייתי חולקת איתו.

כשזה נגמר, זה נגמר רע.
במשך כמה שנים לא הייתי מוכנה לשחרר ממנו.

ברור שאני לא הייתי משמעותית בשבילו כמו שהוא היה בשבילי.
אבל בכל אופן,
בשבילי זו הייתה מכה שלא הצלחתי לקום ממנה.

יש ילדים שלא יודעים איך להתמודד עם דברים, אף אחד לא מלמד אותם משהו שנדמה כבסיסי כל כך.
כמו שלא מלמדים ילד שסיגריה בתחנת דלק זה רעיון רע , זה לא משנה הגיל - גם זה יצא לי לעשות, עד שצעקו עליי ונפל האסימון...

להורים שלי יש כסף, אנחנו מעמד בינוני פחות או יותר.
העניין הוא שהוא נשאר אצלם.
הם ממנים לי את הדלק, את הלימודים, אפילו מימנו לי שיפוץ לבייבי שלי (רכב).
העניין הוא, שכל השאר עליי.
אולי אני מיללת אולי אני מתבכיינת.

לעבוד וללמוד מסלול בוקר במכללה זה קשה.
אין הרבה עבודות שיקבלו מישהו לעבוד יומיים בשבוע + שישי שבת.
ניסיתי לעבוד בחנות בגדים, זה הצליח לאיזה חודשיים.

עבודה נוראית, זה נותן לך פרספקטיבה מוזרה על אנשים וזה הופך אותך לאדם טוב יותר ואכפתי יותר ל
לגביי אנשים שעובדים שם.

ניסיתי למצוא עוד מקומות.

הכל קרה כל כך מהר,
הפסקתי להיות ה"חרשנית" של הכיתה עם הציונים הגבוהים מאז שנשבר לי המחשב.
מה אתה חושב? גם על זה חטפתי צעקות. "את לא אחראית, איך את מתייחסת למחשב שלך...." הכל באשמתי חראגיל.

ככה זה בכורים.

הייתי צריכה משקפיים - יש לי עדשות, אבל זה מצב מסוכן כי אם נעלמת לי עדשה בבוקר אני לא יכולה לנסוע ללימודים.

אז את המשכורת הראשונה הוצאתי על חזיות ותחתונים, שיהיו לי איזה 3 חזיות ו10 זוגות תחתונים.
לא נעים כל הזמן להסתובב כשיש בהם חורים או ברזלים .אז משכורת וקצת הוצאתי לנפש שלי.

את המשכורת השנייה ועוד קצת כסף שאין לי מהשלישית שלא נכנסה הוצאתי על משקפיים.

משהו שפעם ההורים שלי היו ממנים לי.
בין לבין אני צריכה לצאת לפעמים,
את רוב היציאות הייתי דוחה כי - אין כסף.

זה מצב משעשע.

יש לי דלק, כי אותו ההורים ממנים, גם פאלפון.
אבל כסף מעבר, אף לא שקל.

עכשיו,
חטפתי דו"ח 1000 ש"ח על פלאפון באוזן. השוטרת הייתה מולי ולא ראיתי.
הסיבה היחידה שעניתי ככה הייתה שחברה שלי מאוד חטטנית.
היא עושה בשלי כבשלה ואני ממש כועסת עליה בגלל זה.

לא.

אני בעצם כועסת על עצמי שאני נותנת לה לעשות את זה ולא נכנסת באמ אמא שלה - כל זה כי אמא שלי אמרה לי ששווה לי לשמור עליה כחברה בנתיים.

אין לי כסף להביא לזה,
היא חייבת לי 250, אין לה מאיפה להחזיר לי, אני יודעת.

בכל אופן,
אני מסתובבת כמו קבצנית, אין לי כסף לקנות מים.
העיקר שיש לי לימודים ואוטו עם דלק.
נפלא.

אפילו להוציא 50 ש"ח אני לא יכולה,
אני צריכה להתחנן להורים שלי.

שרק כועסים עליי כל הזמן שאני עולה יותר מדי ושאני מקבלת יותר הוצאות מכל השאר.

הם צועקים עליי להסתדר לבד,
אני אומרת לעצמי בלב.

אני אוהבת גברים,
אני אוהבת סקס,
מה אכפת לי לעשות מזה כסף?

אז כשבאה ההזדמנות אמרתי לעצמי,
מעכשיו - יהיו לי תמיד 50 ש"ח בכיס.

אני לא אצטרך לבקש נדבות מההורים שלי.

לא אצטרך לקרוע את התחת בשביל 21.70 שמזה יורד כל הזמן כל מיני הוצאות משונות
כמו 20 ש"ח כל חודש על "ועד" כלשהוא בשביל איזה חלב, קפה, וסוכר בדיוניים שמעולם לא ראיתי בעבודה.

אני רק אצטרך לתת לגברים לקרוע לי את התחת.

ביג פאקינג דיל.