מחשבות

היה לי יום קשה!!

המנחה של התזה עצבני עלי, ואני יודע שהוא צודק.

אני בעיקר מאוכזב מעצמי... מתוסכל שאני מבזבז את הזמן ולא מצליח לעמוד בציפיות שלי מעצמי.

ברגעים כאלו מתחשק לי לפרוץ בבכי... בכי אמיתי, כזה שלא מודע לכך שגברים אינם בוכים.

ברגעים הללו כל מה שאני רוצה הוא שתאמצי אותי ללבך,

שתחבקי אותי חזק עד שאחוש את פעימות הלב ואתנחם בחום גופך.

בעדינות את תתיישבי ותשכיבי אותי כשראשי מונח על ירכייך הרכות,

תלטפי את ראשי בעדינות ותלחשי לי שאני שלך.

לאט לאט תרימי את חולצתך, תפשילי את חזייתך...

ואז, כששפתיי יחושו בשדייך ופטמתך תמלא את פי,

כהרף עין יתנדפו כל התסכולים והאכזבות,

ולרגע קט, האני יהיה נעלם ורק את תישארי בעולם.

אימא!!

* במידה והנכם חשים שפוסט זה אינו ראוי, אנא קראו את הפוסט הקודם.