לפני שנתיים. 14 ביולי 2022 בשעה 20:49
אני נהנה מהכאב ומתרגש ממנו
אבל אני הכי אוהב את הרגע שאחרי.
גם אם הסשן היה אכזרי והגבולות שלי נמתחו מעבר למה שחשבתי שאני מסוגל,
גם אם הכתפיים שותתות דם והגב מקושט בקווים אדומים,
גם אם בכיתי ונאנקתי מכאב ומחוסר אונים.
הכל שווה בשביל הרגע הזה!
הרגע שבו את אוספת את גופתי השסועה,
מחבקת את ראשי, מלטפת... ומביטה בעיניי ובנשמתי.
ככל שהסשן היה קשה יותר... ככל שחשתי חסר אונים ומפוחד... כך הרגע הזה מיוחד יותר.
המעבר הפתאומי מכאב לעונג ומפחד לרוך... ממיס לחלוטין.
קשה לבטא את זה במילים כי זה מעבר למילים, כמעט מיסטי.
התחושה היא שהגוף חדל מלהתקיים ואת מלטפת את הנשמה.
AFTER CARE
נ. ב. הפוסט נכתב כפנטזיה ולא מהתנסות
