בעולם של אימא, עולם המבוגרים, יש רגעים שקשה לה, וכשזה קורה, אין לה מצב רוח וסבלנות אלי.
זה מתסכל, כי אצלי זה הפוך - דווקא בזמנים שקשה לי, אני הכי צריך את אימא שלי.
כשאימא עצובה אני מאוד רוצה לשמח אותה, אבל לא יודע איך.
הייתי רוצה שהיא תשתף אותי יותר במה שעובר עליה, אבל אני מתבייש לשאול.
אז במקום זה, אני משתחל בלילה למיטה שלה ומחבק אותה חזק חזק.
אני מעביר את האצבעות בעדינות בין שערותיה ומנשק את העורף החמים שלה, בדיוק כמו שהיא אוהבת.
אני יודע שהיא אוהבת את זה, כי אחרי שאני מחבק אותה ומלטף אותה, היא תמיד מרשה לי לינוק מהציצים שלה.
אני יודע שהיא אוהבת את זה, כי אימא לא תמיד מרשה לי לינוק... היא אומרת שאני כבר גדול...
אבל לפעמים, כשאני ילד טוב, היא שולפת את הציצי מהגופייה ומרשה לי לינוק מהפטמות החומות והרכות.
ובזמן שאני אוכל, אימא אוהבת ללטף אותי ולשחק לי בבולבול.
אימא אומרת שכשהבולבול שלי נהיה קשה זה עושה אותה חרמנית.
אני חושב שזה דבר טוב, כי כשהיא אומרת את זה, היא משכיבה אותי על המיטה ומתיישבת לי על הבולבול .
אימא אוהבת לזוז ולגנוח בזמן שהבולבול שלי בתוכה...
זה גורם לגלים של עונג להצטבר אצלי בבטן עד שאני כבר לא יכול להכיל,
אבל אני מתבייש מאימא...
אני לא רוצה שייצא לי בתוכה... אז אני מתאפק.
אבל אימא תמיד יודעת מה אני מרגיש, מסתכלת עלי במבט שאני כל כך אוהב ולוחשת לי: "זה בסדר חמוד שלי, אימא מרשה...".
וכמו הר געש, ברעידות עונג, אני מתפוצץ בגלים של נוזל חם וסמיך שמתערבבים בנחלים שזורמים לאימא בין הרגלים.
אני יודע שזה עושה את אימא שמחה, כי אחרי זה היא נרדמת עם חיוך על הפנים היפות שלה.
אימא!!