מחשבות

דווקא ברגעים שאני נראה הכי חזק, כשכולם מסתכלים עלי בהערצה...

דווקא אז אני מרגיש הכי חלול... הכי לבד.

הרגעים האלו מעצימים את הדיסוננס בין החוץ לבין הפנים - בין האופן בו הסביבה תופסת אותי לבין מי שאני באמת.

אני נראה יציב, שאפתן, דומיננטי... אבל האמת שאני חסר בטחון, חסר יכולת ומלא בפחד.

ברגעים הללו, הכמיהה ממלאת אותי עד כאב...

כמיהה למישהי שתדע את כל סודותי, שאוכל להניח את נשמתי בחיקה...

כמיהה להיות שייך!!