צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

מחשבות

מנסה לומר כאן את הדברים שאני לא מצליח לומר שם
לפני 3 חודשים. 21 בפברואר 2024 בשעה 11:07

היא מתיישבת על הספה, ואני בביישנות מתייצב על ארבע לצידה.

משפיל את המבט לרצפה, שלא תראה את ההתרגשות... את הציפייה!!

 

וכאילו שהיא שומעת את פעימות ליבי, היא אוחזת בסנטרי ומרימה את ראשי. אני מנסה להשפיל את המבט, להתחמק מעיניה, אבל זה בלתי אפשרי. אני משותק למול עיניה שצולבות את נשמתי ומרגיש שהיא רואה הכל בתוכי... מבינה...

 

אני מרגיש קטן, יודע שיהיה לי רק טוב. נרגע... מרפה... אני כולי שלה.

 

היא טופחת בעדינות על ירכיה, רומזת... ואני בתנועות מסורבלות מפשיל את מכנסי ונשכב על ברכיה.

 

לרגע אני חש כל כך מגודל ואני נבוך כשאני חושב עד כמה אני נראה מגוחך. אבל זה נמשך רגע קצר, כי ברגע הבא הכאב חודר למוחי וממלא את כולי -  אני מתפתל בכאב כשהיא שורטת ונועצת בי את ציפורניה.

זה כואב, אבל הכאב עולה בגבי ובבטני, סוחף אתו גלים של חום והתרגשות שמפוצצים את המוח.

 

אני מרגיש קטן, מרחף בענן של צמר גפן, נרגע... מרפה... אני כולי שלה.

 

והיא שורטת, נועצת בי את צפורניה החדות... מעבירה בי גלים של עונג. היא יודעת שאני נהנה, איך אפשר שלא?! הזין שלי לחוץ על ירכיה, מאיים להתפוצץ.

 

ואז היא מתחילה להכות – על הטוסיק, בקצב קבוע, פעם ימין ופעם שמאל... ללא רחמים ובקצב קבוע. זה שורף ואני מתפתל, באיזשהו שלב אני כנראה מדמם וכל מכה כואבת יותר ויותר.

דקה, שתיים, אולי חמש... איבדתי את חוש הזמן.

 

אני טומן את ראשי בכרית של הספה והדמעות פורצות בלי שליטה... והיא לא מרפה... היא דוחפת אותי לרצפה ולוקחת את הספנקר... 

אני לא מרגיש קטן, אני לא מרגיש גדול, אני לא מרגיש כלום... אני שוקע לתוך הריק המענג והמופלא הזה.

 

ואז היא נעצרת... מתנשפת...

 

היא רוכנת לעבר התיק שלה שמונח לצד הספה ומוציאה ממנו את הסטראפאון הוורוד שלה... אני מגרגר בהנאה כשהיא מחדירה את אצבעה המשומנת ומרחיבה אותי, ורגע אחר כך אני מתפתל בכאב כשהסטראפ הגדול מפלח את ישבני ואמא חודרת עמוק עמוק לתוכי. 

אני מתמסר לכאב ולקצב התנועות של אמא וזה כל כך נעים... אני של אמא... אני שייך. 

 

אמא יוצאת ממני ומחדירה לתוכי את הפלאג הכסוף. היא נשכבת על גבה, מפסקת את רגליה ומורה לי עם אצבעה... אני לא זקוק ליותר מזה... אני טומן את ראשי בין ירכיה, מעביר את לשוני בעדינות על פתח הנרתיק והדגדגן וגומע בשקיקה את נוזליה.

כשאמא גומרת אני חש את התכווצויות הרחם ואת גל הרטיבות השוטף את פני, אני מניח את ראשי על המזרון בין רגליה וחש את הרטיבות גולשת על שערותיי. 

ברגע שהיא מתחילה להרים את חולצתה, אני מתרומם ועט על הפטמה החומה והגדולה והנוזל החם והמתוק גולש בגרוני וממלא את כולי.

 

ושוב, אני מרגיש קטן, מרחף בענן של צמר גפן, רגוע... רפוי...

אני כולי שלך,

אמא


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י