אני מבין אנשים.
אני מבין מה הם מרגישים, אני מבין מה הם צריכים, אני מבין את ההתנהגות שלהם ואני מבין מה מפעיל אותם.
זה סוג של יכולת מולדת, אבל זה גם ממקום פגוע. אני טיפוס מרצה. מאוד מרצה.
גדלתי עם אבא נרקיסיסט ואלים שהשתמש בנו כאובייקטים שלו ומבחינתו זכות הקיום שלנו היתה היכולת שלנו למלא ולשמש אותו.
מן הסתם יש עוד חלקים נוספים שאני עדיין לא מודע אליהם ומן הסתם זה גם קשור לפגיעה מינית שעברתי...בכל מקרה, בשורה התחתונה, אני טיפוס מרצה. אני חש בעל משמעות. רק כשאני משרת צורך כלשהו.
יתרה מכך... אני מסוגל רק לתת וקשה לי לשאת כשמישהו אחר נותן לי.
זה דפוק! אני לא מסוגל לקבל רוך למרות שזה מה שאני הכי רוצה ואני לא מסוגל לקבל עונג כשהצד השני מעוניין לתת לי אותו.
גם כשאני שולט... אני לא מסוגל לקחת. השליטה שלי גם היא ממקום מרצה. אני מכריח את הנשלטת לקבל. אני יודע מה מפעיל אותה, אני יודע היכן העכבות שלה ומהן הנקודות שמרפאות אותה, ואני פשוט נותן את זה. אני נהנה מהנתינה, זה עושה לי טוב אבל זה לפעמים מעייף.
כשאני שולט אני מתקשה לגמור... אני לא מסוגל לשחרר... אני לא מסוגל לקחת עונג עבור עצמי.
אני נשלט. להיות חפץ זה הקיום האולטימטיבי. חפץ קיים כדי לספק צורך, זו תכליתו, וכשאני חפץ אני מרגיש הכי חי שאפשר.
כשלוקחים ממני את השליטה וכשאני חסר אונים אני מסוגל לכמה רגעים לשחרר. כך זה לפחות בפנטזיה.
היכולת שלי להבין אנשים, זה מה שאני מביא לקשרים שלי. אני רגיש, מכיל, נותן, מחבק ואני גם נהנה מזה.
אבל זה כל הזמן חוזר למקום המרצה שלי, אני יודע שזה דפוק מה שאני אומר, אני יודע שנתינה זה יתרון ולא חיסרון אבל כך אני חווה את זה. אמרתי לא מזמן למישהי שמניאקים נהנים יותר - זה נכון! מניאקים מסוגלים לקחת בלי להרגיש עם זה רע.
היתה מישהי שרצתה אותי לא רק בגלל מי שאני אלא גם בגלל הגוף שלי. ברמה הכי שטחית... היא אהבה את הזין שלי בגלל שהוא עבה.
כשהיא התנפלה על הזין שלי ודחפה אותו אל תוכה... אין לי מילים לתאר את התחושה... זה מרפא!! כשהיא היתה במחזור והיתה זקוקה לזין שלי שיתבוסס בדמה... זה מחרמן!!
כשהיא קרעה ממני את המכנסיים, שלפה ברעבתנות את הזין שלי וטפסה עליו... זה פתר לי תסביכי גוף כמו ששום טיפול פסיכולוגי לא יצליח לעולם.
צעד אחרי צעד... אני לומד להתמסר.
הבנתי שאסור לי למהר.
זמן לחקור וללמוד...
זמן לכאב
