מחשבות

"מי הילד של אימא?" 
ואני לוחש: "אני... אני של אימא".

אימא אוספת אותי אליה, פותחת את החולצה ומניקה אותי. החלב חם, אני יונק חזק, מרגיש את החזה הרך שלה על הפנים שלי. אני קטן כל כך, עיניי עצומות, אני שומע את הלב שלה דופק קרוב.

אימא מורידה לי את המכנסיים. היא רואה אותי קשה שם למטה. מחייכת בעיניים רכות. מלטפת קצת, לאט. אני נאנח, רועד.

היא מסובבת אותי על הברכיים שלה, הפנים למטה. מרימה את ידה ונותנת מכה חזקה על הישבן. זה צורב כמו אש. אני לא מצליח להחניק צרחה קטנה. היא לא עוצרת, מכה עוד ועוד, חזק יותר. אני מרגיש שהעור נקרע קצת, חם ודביק. אני רועד כולי, הדמעות זולגות על הרצפה. 

"ששש... זה עוד מעט נגמר", היא לוחשת רכות, מלטפת בין המכות.

הגוף שלה קרוב, חם, אבל המכות ממשיכות, שוברות אותי לגמרי. אני צורח, אני מרגיש שמשהו בי נשבר, הכאב עמוק בבטן, ברגליים, בכל מקום. אני לא יכול לזוז, רק לבכות ולרעוד. הכאב גדול... הוא ממלא אותי, אני מאבד את עצמי בתוכו, לא רואה כלום חוץ מכאב שמציף את כולי.

ואז אימא מושיטה יד, מרטיבה אצבע בפה שלה, דוחפת אותה לאט לתוכי מאחור. אני צורח חזק יותר, זה צורב וממלא, הכאב חד כמו סכין. היא דוחפת עמוק יותר, מסובבת קצת, הכאב הופך לתחושה מוזרה בבטן. אני רועד, דמעות בכל מקום, מאבד הכול בתוך התחושה החדשה. היא מוסיפה אצבע שנייה, דוחפת חזק, פותחת אותי. אני לא מרגיש כלום חוץ מאמא שנמצאת בתוכי. 

ואז אימא הופכת אותי על הגב. אני חלש, רפוי, כמעט ולא מודע מה קורה מסביב. היא קמה, מורידה חצאית ותחתונים, עולה מעליי... מתיישבת לאט.

הבולבול שלי נמצא בתוכה... אמא אמרה לי פעם שהיא אוהבת את הבולבול שלי מכל הבולבולים שהיו בתוכה. היא אמרה שהיא רוצה שתמיד תמיד הבולבול שלי יהיה בתוכה.

הכאב מהמכות צורב עם כל תזוזה ותחושת המלאות מהחור שלי עדיין נוכחת. אמא רוכבת, חזק, עמוק. ואז היא נרעדת מעליי, לוחצת חזק ונאנחת. "ילד טוב שלי", היא לוחשת ומנגבת את הדמעות. 

אמא אוספת את ראשי על יריכה, מלטפת את שיערי בעדינות ומניחה לשד למלא את ולעטוף את פניי. היא מושיטה את ידה ובעדינות מלטפת את הבולבול שלי/שלה. אני לא חושב על כלום, לא מודע לזמן שעובר, אני טובע בתוך חלום של כאב ועונג שהולכים ויורדים במורד גופי עד שהם מתפוצצים באדוות אדירות בידה של אימא. 

אימא מחבקת אותי ולוחשת "ששש... אתה שלי". ואני מתכרבל בתוכה... בטוח, אהוב.

. 

ואז אני חוזר להיות גדול פתאום, מרגיש את הריקנות שבלב, רוצה להרגיש, לכאוב, לבכות, להתמלא, לינוק, לישון.

אני אני כל כך רוצה להישבר כבר.

"מי הילד הכי מתוק של אימא?" 
ואני לוחש: "אני... אני של אימא". 

זה עושה לי פרפרים בבטן, פרפרים נעימים ומפחדים ביחד, כי אני יודע שאני שלה עכשיו. 

אימא אוספת אותי אליה, פותחת את החולצה ומניקה אותי.
החלב החם ממלא אותי, ואני מרגיש כל כך בטוח וקטן ומוגן. 
אבל ביחד עם זה אני מרגיש גם משהו חם למטה, משהו שמתקשה, ואני מתבייש קצת אבל גם רוצה עוד.

ואז אימא מורידה לי את המכנסיים, רואה כמה אני קשה ומחייכת. 
אני מסמיק ומתבייש... והיא לוחשת "די חמודי, הכול של אימא". 
היא מלטפת אותי שם לאט לאט, ואני נאנח כמו גור, וגם בוכה קצת, כי זה יותר מדי נעים לי ואני מפחד להרגיש ככה.

אחר כך אימא שמה אותי על הגב, היא קמה ומורידה את החצאית והתחתונים ועולה מעליי. 
היא מתיישבת עליי לאט לאט ואני מרגיש איך אני נכנס לתוכה, וזה חם ורטוב ומושלם, ואני בוכה מרוב אושר ומפחד שהיא תעזוב. 

אימא רוכבת עליי ומשתמשת בי כמו בצעצוע, ואני שמח כל כך להיות הצעצוע שלה.

אני שוכב שם מתחתיה, קטן ורועד, והלב שלי דופק כל כך חזק שאני שומע אותו באוזניים. אימא רוכבת עליי לאט יותר עכשיו, אבל עמוק עמוק, והנשימות שלה נהיות קצרות ומהירות. היא מתחילה להיאנח, אנחות קטנות כאלה שמתחילות רכות ואז נהיות גדולות יותר, ואני מרגיש איך היא נהיית יותר ויותר רטובה סביבי, חם וחלקלק כזה, כאילו הכול שם מתמלא במיצים שלה.

פתאום היא נרעדת, לוחצת עליי עם כל הגוף, הראש שלה נזרק קצת אחורה והיא נאנחת אנחה ארוכה ועמוקה. אני מרגיש איך הכול שם פועם סביבי, רטוב מאוד מאוד, והיא מתנשמת מעליי כמו אחרי ריצה גדולה. 
היא מלטפת לי את הלחי הרטובה מדמעות ואומרת בקול רך אבל גאה, "ראית מה עשית לי, ילד שלי? גרמת לאימא לגמור כל כך חזק. היית מצוין, ממש ממש מצוין. אימא כל כך שמחה בך עכשיו."

אני מסמיק ומחייך חיוך קטן ומבויש, כי אני מלא גאווה... עשיתי לאימא נעים! 
אבל אני גם מרגיש כל כך קטן וחסר אונים. אני תלוי בה לגמרי, כאילו בלעדיה אני כלום.

אחר כך אימא יורדת ממני לאט, אבל לא עוזבת. היא מסתכלת על האיבר הקשה שלי ומחייכת ברוך. 
"עכשיו תורך, מתוקי. אימא תדאג לך." 

היא לוקחת אותי ביד הרכה שלה, מלטפת לאט לאט, למעלה למטה, ואני נאנח כמו גור קטן ורוצה לומר לה שאני לא רוצה, אבל היא לוחשת לי: 
"ששש... ילד שלי, תן לאימא להוציא ממך את הכול."

התחושה כל כך חזקה שאני בוכה קצת. 
אני מרגיש איך זה בונה ובונה בבטן, עד שפתאום הכול מתפוצץ. 
נוזל לבן וחם יוצא ממני בהתזות גדולות, על הבטן שלי ועל היד של אימא. 
ואני רועד כולי ורוצה את אמא. 

אימא מסתכלת עליי בעיניים מלאות גאווה, היא מסתכלת עלי כאילו אני הדבר הכי יקר בעולם. 
היא מלטפת לי את השיער ומחבקת אותי חזק חזק אל החזה שלה, מנשקת לי את המצח, ואני מתכרבל בתוכה, 
מרגיש בטוח וקטן ואהוב כל כך. 
אני רוצה שהחיבוק הזה לא ייגמר לעולם. 

 

ואז אני חוזר להיות גדול פתאום, יושב כאן על המיטה עם כמיהה ענקית בבטן. 
אני כל כך רוצה את אימא. 
רוצה להיות הילד הקטן שלה לנצח.