Gaja

אני סופרת את הימים... עוד 4 עד שהאדון שלי נוחת בארץ

רק שקמתי בבוקר ראיתי ששלח לי הודעה שסופה מתקרבת והייתכן כי הטיסה שלו תדחה.....אוף.....
כבר מדמיינת איך תהיה הפגישה הראשונה שלנו אחרי למעלה מ 3 שבועות

עוצמת עיניים ורואה את הפרצוף שלך מולי, עם מבט רציני, מרגישה את הידיים שלך אלי, אצבעות מטיילות קצת בתוכי ואז מלטפות קצת, צובטות קצת.

מרגישה איך הגוף שלי מרפה ומחכה לצעד הבא שלך

i dont think i can ever get enough of you, you always leave me wanting more
how is it possible to crave another persons touch, to the point that you cant function
so, please come home already.....

רוצה לספר שעבר לי סוף שבוע נחמד ורגוע עם המשפחה בטיול- אבל להרבה משפחות היתה סוף שבוע קשה, עם מוות ופחד, ולצערי עוד מחכות לנו כיהודים במינת ישראל עוד הרבה ימים קשים
קצת מכניס דברים לפרופורציה

אני מתבכיינת כמה אני מתגעגעת לאדון שלי בזמן שיש ילדים שאיבדו אבא, אישה שאיבדה בעל, אמא - בן

אז היום אני לא אתבכיין ואסתכל החוצה מהבועה שלי והכי חשוב, לא אשכח להעריך מה שיש לי

שיהיה שבוע רגוע לכולנו

אז איכשהו שבועיים כמעט ועברו להם, נותר עוד שבוע....
מתחילה להתרגל לשעות ההפוכות שלו.... מחכה לשעה 15:00, שהוא מתעורר לשמוע ממנו, לדמיין אותו עם הטלפון ביד כותב לי
ואז ב 07:00 שאני מתעוררת, מגיע הלילה טוב ממנו, זמן לישון

חברתי הטובה אומרת ששבוע עובר ממש מהר, כנראה שזה נכון. רק שכל יום מרגיש לי כמו נצח....

הדו קיום הזה שלי כבר לא עובד - הולכת לחפש לי יעוץ.....

יש ימים שאני מרגישה הכי דפוקה בעולם, ואז יש ימים שדווקא אני חושבת שאני האדם הכי שפוי שאני מכירה....
מענין מה יביא לי השנה החדשה - חוץ מהחלפת הגיל.....
נשארת אופטימית

אחרי עוד ערב "מדהים" עם הבעל, חושבת לעצמי, עד מתי......
עד מתי נמשיך להעניש אחד את השני, כמה עוד אפשר...

אני לא יכולה יותר!!!!!!!

לא כל כך יפה, ולא בת שש עשרה, אבל יודעת משהו.... על העולם הזה.............

Irony is the fact that my "loving" husband would love to be my Master
Irony is the fact that whatever he asks me to do, i dont do
he has no idea that i have a Master, he has an inckling that i have a lover,
if he ever found out, i think he would surely leave me, and maybe try and take my kids
he is full of double standards.....
i wonder why i could never submit to him, even in the begining....
maybe i never loved him enough, maybe he never knew how to ask....

the point is, how do i continue this coexistence?
i know there are a lot of people who lead double lives, and it works for them, for me its difficult.... i need to be free
and i dont mean from my kids, they are my reason for living, they always come first

is it something in our genes that makes us different? my father cheated on my mother and eventually left us, my sister cheats on her husband, so do i....
once my husband and i had a huge argument and he said that i was just like my father.. i was very hurt, but there is truth there i guess

and what is cheating?
having sex with another person, and maybe just opening your heart to another person
sins of the flesh, or of the mind

[[color=white]
שאלתי את האדון שלי כמה הוא מתגעגע אלי, לא האם רק כמה כי אני יודעת שהוא אכן מתגעגע
הוא אמר שרגש לא ניתן למדוד
הוא טס ביום שישי שעבר, ויש עדיין עוד שבועיים
אני חושבת שכן ניתן למדוד
ביום ראשון, בכיתי ולא יכולתי לנשום ופשוט לא היה לי אוויר... זה המון געגוע
ניסיתי לשכנע את עצמי שהוא בארץ ואני פשוט לא רואה אותו, הגוף והנפש לא האמינו לי.
הרגשתי כמו נרקומנית בגמילה....
אז כמה געגוע זה?
עבר שבוע, קצת יותר טוב, אתתמול הוא התקשר אלי....
עוד שבועיים........

כל יום אני מתעוררת בבוקר וחושבת איזה סוג של יום יהיה לי....כמובן שתמיד מקווה ליום מדהים, מעורר השראה, מלא בדברים שאני אוהבת

אבל לומדת גם שלא כל יום חייב להיות מדהים, גם ימים רגילים הם בסדר

היום נראה לי שיהיה לי יום רגיל.....

מה עושים אם רוצים להתגרש והבעל לא רוצה?
מה עושים אם כבר אין אהבה - היום חברה אמרה לי
fake it till you make it
ומה אם איי אפשר אף פעם לחזור אחורה, למצוא את הדברים שאהבנו?
ככה להמשיך את חיי, חיים כפולים...
כל נגיעה שלו מקפיצה אותי - ולא במובן הטוב
לוקחים כל יום איך שהוא בא, עושים את הכי טוב שאפשר, ומקווים שמחר יהיה יותר טוב

בימים האחרונים יצא לי לקרוא לא מעט פרופילים ובלוגים

אני חייבת לציין שממש נהנתי.

שם בחוץ בחיים לא קראתי בלוגים. היה נדמה לי כי זה בזבוז זמן, לקרוא על חיים של אנשים אחרים.
אבל פה, מרגיש לי כאילו קבוצה של אנשים פתוחים ומקבלים....
ולתדהמתי, קריאת הבלוגים אכן עוזרת לי להבין דברים....

לשמוע חוויות של אנשים אחרים - זו באמת מתנה

אני עדיין מרגישה חסרת אוויר - ויודעת שכל יום שעובר, יהיה לי קצת יותר קל
חושבת אליו ומקבלת סחרחורת.
רוצה שיהנה ולא להציק לו- אבל יש בי צורך ילדותי לכתוב לו 100 פעמים "אני מתגעגעת"
אז אני כותבת פה
אני מתגעגעתאני מתגעגעתאני מתגעגעתאני מתגעגעתאני מתגעגעתאני מתגעגעתאני מתגעגעתאני מתגעגעתאני מתגעגעתאני מתגעגעתאני מתגעגעתאני מתגעגעת.... טוב הבנתם