תמונות מצב

תעביר את זה הלאה.

הקונספט של זה כל כך פשוט.
בסרט הוא אומר שהרעיון הוא כמעט אוטופי, שהוא מצריך אמונה גדולה, כמעט נאיבית בטוב ליבו של האדם.

למי שלא מכיר את הרעיון, זה מאד פשוט.

אני עוזרת לשלושה אנשים, אבל זה חייב להיות משהו גדול, משהו שהם לא יכולים לעשות בשביל עצמם.
בתמורה, הם לא מחזירים לי, אלא, הם עוזרים לעוד שלושה אנשים, שכול אחד מהם עוזר לעוד שלושה
וכן הלאה.

גם אם רק אחד מתוך השלושה יזכור להעביר את זה הלאה, ומתוך השלושה שלו, יעביר רק אחד שמתוכם יעבירו שניים שמתוכם יעביר רק אחד, גם אם, זה הרי מדהים.

אני מאמינה בבני אדם. מאמינה שכשמפשיטים את הכל וניגשים לבן אדם ברמה הכי בסיסית, לא חלילה מהסתכלות מתנשאת,
או רחמים, אלא פשוט כשני אנשים שברגע נתון, אחד מהם יכול לתת יד, אני מאמינה שרגעי הכנות האמיתיים האלה עושים משהו.
אני מאמינה שלא צריך שיטה מיוחדת או שם סקסי או טרנד מגניב כדי לעצור רגע ולהסתכל מסביב ולראות מה אנחנו יכולים לעשות,
איך אנחנו יכולים לשנות, לגעת.

אנחנו הרי עוברי אורח כאן, הזמן שלנו קצוב וכל שניה שעוברת זו שניה שלא תחזור.
יום שעבר מבלי שפתחת עיניים זה יום שאיבדת.

השגרה הזו של לחיות בתוך מעגל של 12 שעות עבודה, 7 שעות שינה לא מחויבת במציאות.

אני מאמינה שאנחנו יכולים לעשות הכל ואם יש מי שיעזור אז הכל נהיה קל יותר.
אני מאמינה, באמת מאמינה, שכשאתה עוזר למישהו, אתה מקבל הרבה יותר, מכל הבחינות.

במקום לשבת ולמנות את כל הבעיות, כל העוולות, כל הדברים הרעים, כל מה שלא מסתדר ומציק, למה לא לעשות משהו?
משהו אמיתי, מהלב.

יש כל כך הרבה דברים בעולם שהם לא בשליטה שלנו, אז גם במקומות שאנחנו כן יכולים לשנות אנחנו לא נוקפים אצבע?
למה?
תשאלו את עצמכם, אם תוכלו לחיות עם התשובה אשריכם.

אולי מה שקראתם כאן הפיל לכם אסימון, אולי לא, אולי האסימון ייפול עוד חודש או שנה או עשרים, אולי לא.

סבתא שלי הייתה אומרת:
"את הלא כבר יש לך, אולי תקבלי כן"

ולסבתא שלי אני הכי מאמינה בעולם.