תמונות מצב

בסופו של דבר,
החיים האלה לא מחכים לאף אחד.
הם ממשיכים איתך או בלעדייך.

אני לא מתחרטת על שום דבר.
אני יודעת שהדברים שאני עושה הם שלי.
הם שלי כי אני עושה אותם לשלי.
אני עושה אותם כמו שאני יודעת.

השבוע שאלתי מישהו אם הוא יכול להגיד לי מה אני עושה לא בסדר.
אני חושבת שזו אחת השאלות היותר מפגרות ששאלתי.

ככה אני.
ככה אני עושה את מה שאני עושה.
אם זה ישתנה, זה לא יקרה כי זה לא מתאים למישהו.
זה יקרה כי זה כבר לא מתאים לי.

אתה לא אוהב מישהו בגלל כל הדברים שהוא יכול להיות
או בגלל שיש לך בראש חזון של איך הוא יהיה אם...
אתה אוהב אותו בגלל מי שהוא.

השבועיים הקרובים הולכים להיות היסטריים.
כמות הדברים שיש לעשות היא עצומה.
אבל אני מחייכת.
אני מחייכת כי אני יודעת איך זה ייגמר.
זה ייגמר טוב וזה יהיה מהמם.
פשוט כי אין ברירה אחרת.

אנשים סביבי מחכים שאני אגיד להם מה לעשות.
לעולם בחיים שלי לא אמרתי לאף אחד מה לעשות.
אני לא מאמינה בזה.
אם זה לא בא ממך, ממני זה בטח לא יבוא.
נתינה היא לא משהו שקורה כי אמרו לך, זו לא נתינה.
נתינה באה ממקום נקי ואמיתי, ממקום שבו אתה קם ועושה בשביל מישהו אחר,
כי ככה אתה רוצה, כן רוצה, אתה רוצה להיות שם, אתה רוצה לעזור ולתת.

עכשיו תגידו לי אבל אם בן אדם לא מבקש עזרה.....בלה בלה בלה.
זה לא נכון.
צריך רק לפתוח את העיניים, האנשים שנמצאים סביבכם צריכים אתכם.
צריכים שתרצו להיות שם בשבילם.
להיות בשביל מישהו כי הוא ביקש ממך מרגיש אחרת לחלוטין.

מתי יודעים?
יודעים.
לפעמים אנשים לא מבקשים כי הם לא יודעים שזה אפשרי.

אמא שלי תמיד אמרה לי,
את החברים האמיתיים אפשר לספור על כף יד.
זה נכון.
אנחנו מוקפים כל הזמן, בכל כך הרבה,
אבל בסופו של יום קל נורא לעשות את ההפרדה.

לצאת מהמקום הנוח שלך בשביל להיות שם בשביל מישהו אחר זה אומר הכל.
להתגבר על הקושי האישי שלך כי מישהו צריך אותך זה מה שהופך אותך לחבר אמיתי.
בעיניי,
זה הבסיס לאהבת אמת.

אומרים,
שאמיץ הוא לא מי שאינו מפחד,
אמיץ, הוא מי שעושה למרות הפחד.


אז אולי אני אפגע עוד עשרות פעמים,
אבל אם בסופו של יום, הצלחתי לאסוף את הכף יד שלי.
זה שווה את הכל.

דפי.