תמונות מצב

אני לא צריכה לנסוע רחוק
כל מה שאני רוצה נמצא כאן

כמה אפשר להתעלם ולהכחיש
אנחנו מעבירים ככה חיים שלמים

ושניה לפני הסוף, אנחנו נזכרים להסתכל אחורה
להסתכל לעצמנו בעיניים ולהגיד את הכל בפנים, בקול
ואז זה מאוחר מידי

הכל נעלם

מכירים את הניסוי עם הצפרדעים?
לקחו צפרדעים, הכניסו למים רותחים,
הצפרדעים מיד קפצו החוצה והצילו את עצמם.
בפעם השניה הכניסו את הצפרדעים למים קרירים ונעימים ומתחתם הדליקו אש
המים התחממו לאט לאט עד לרתיחה.
הצפרדעים לא קפצו, הם התבשלו למוות.

לחיות את החיים כשאנחנו כל פעם סובלים עוד קצת,
כל פעם אנחנו משלימים עם עוד משהו קטן
לא נלחמים על השינויים הקטנים שעם הזמן הופכים לסיר של מים רותחים.

זה הדבר שהכי מפחיד אותי.

אנחנו נידונו למעגל הזה.
כשהמחנכים שלנו חיים את חייהם בצורה כזו ומלמדים אותנו לא לחיות ככה
זה נידון לכישלון.
אתה חוזר בחיים שלך על תבניות שראית מילדות.

זה "עשה מה שאני אומר ולא מה שאני עושה"
זה לא עובד אף פעם. על אף אחד.

ומי שחושב שזה עובד..., ובכן, זה הגיוני, כי גם הוא חונך באותה דרך.

דפי.