תמונות מצב

אני מבינה. באמת שאני מבינה.
אבל גם אם אני מבינה זה עדיין משנה. זה מזיז משהו,
כמו הסיפור עם האגם,
כשזורקים אבן לאגם אז בהתחלה האגם מתמלא אדוות ואחרי זמן מסוים, תלוי בגודל האבן, הוא נרגע,
אבל האבן נשארת בלב האגם, האגם השתנה לנצח.
יש אבנים שמתמוססות עם הזמן יש כאלה שאפשר למצוא ולהוציא לבד
ויש גם את אלה שישארו בתוך האגם לעולם, אלא עם העזרה הנכונה.

אני יודעת שאני לא יכולה לעשות הכל לבד,
אף פעם לא רציתי לעשות הכל לבד,

הכתומה אומרת שאני נחמדה מידי שאני צריכה לכעוס יותר
אני לא כועסת לא יכולה לכעוס
אני עצובה
כי להיסטוריה יש נטיה לחזור על עצמה
בוודאי כשעושים את אותו דבר שוב ושוב
לקיחת אחריות על משהו קטן לא עושה אותך בן אדם אחראי
וזה שאתה סובל לא אומר שהכל נסלח ונשכח
זה רק אומר שאתה סובל

זו לא הדרך.
אני יודעת מה אני רוצה וכרגע לא רק שאנחנו לא באותו עמוד, אנחנו לא באותה יבשת

אז אחרי שאוספים את השברים או החלקים של מה שצריך לתקן
צריך לבדוק אם המחיר שמשלמים על התיקון לא גבוה מידי
יש דברים שפשוט צריך להגיד תודה על הזמן ולהמשיך הלאה



דפי.