לפני 11 שנים. 12 בינואר 2013 בשעה 18:38
אחרי כל כך הרבה זמן בבית חולים, את מתחילה לדבר עם כל מי שנמצא מסביבך.
מונולוג של איש בן שישים ויותר.
"פתאום אתה מבין שיש לך עכשיו עשרים שנה בתרחיש הגרוע להעביר ואולי פחות אם יש לך מזל.
חרטות, בחירות, המון זמן פנוי שיש לחשוב על הכל.
בגיל הזה יש הרבה כדורים, זה רק עניין של לקחת מהכדור הזה יותר מידי או לא לקחת את ההוא בכלל, אבל גם את זה אני לא מסוגל לעשות.
אתה חי ככה כל כך הרבה זמן שאתה מתחיל להאמין לזה.
הילדים עזבו מזמן את הבית ועכשיו באים פעם בפחות מידי, אבל מי יכול להאשים אותם?
גם אני לא רוצה להיות שם.
ועד שסוף סוף הצלחת להחליט, להבין ולסדר לעצמך את הכל בראש, הגוף שלך כבר כל כך דפוק
והנפש כל כך שבורה, שחוץ מלשבת ולבכות אתה לא יכול לעשות כלום."
פחד מוות.
דפי.