די
הרגתם אותי כבר שניכם.
אני לא יכולה להמשיך להיות הסיבה שמערכת היחסים שלכם לא מתפקדת.
אני גם לא רוצה, אבל לא נראה שזה מפריע לכם.
לא נמאס לכם לדבר עליי כל הזמן?
לא נמאס לכם להאשים אותי בכל הדברים שלא עובדים איתכם?
תדברו עליכם, תאשימו אתכם, תפרקו, תחברו, תדביקו, תרסקו עם פטיש ותשימו מתחת לשטיח מצידי.
לאף אחד לא אכפת.
אלו החיים שלכם ואתם רשאים לדפוק אותם בכל דרך שתבחרו, אבל אל תשתמשו בי בתור המגן שלכם, אני מעולם לא הייתי שם.
כל מה שאתם חושבים ״שפתאום״ קרה מהיום בו הגעתי לעולם, היה שם תמיד ומאיך שזה נראה, גם יישאר שם.
זה מאד נוח להחליק את הכל מעליכם, משל הייתם משוחים בשמן זית, אבל לא כך הדברים.
בסופו של יום זה רק אתם.
אחד עם הפחד שלו, הקטנוניות, הפנקסנות, הנקמנות והרוע הזה, שעוד לא נתקלתי בכמותו בעולם.
ואחד עם ריגשי הנחיתות, הוותרנות וחוסר היכולת להתמודד.
ובין שניכם יחד יש כל כך הרבה שנאה, בוז וחוסר הערכה שזה יוצא לכם מהנקבוביות.
אתם הבאתם אתכם בשתי ידיים למקום הזה בו אתם נמצאים.
אין לי דבר אליכם מלבד עצב גדול ומיאוס גדול עוד יותר.
הצעתי בעבר והצעתי בעינה עומדת, בואו ניפגש לקפה כולנו ונדבר על זה, מבינה את ההיסטריה של לעמוד מול הבנאדם שבמשך שנים השמצתם בכל דרך אפשרית, להסתכל לו בעיניים ולראות איך שנים של שקרים ותירוצים, שרקמתם על החיים שלכם מתפוררים לאבק וכל מה שנותר זה אתם עירומים עם האמת (מתנצלת בפני הקוראים על התמונה הזו בעירום שיש לכם בראש עכשיו, אבל להקיא זה גם דיאטה :)
אני אעזור לכם להבין למה אתם מטורפים ואתם תתקפלו למנח עובר (בגדר האפשר...) ותייבבו, או כל וריאציה של העניין שנראית לכם.
תקראו לילד בשמו,
ותעשו לכולנו טובה ותשארו יחד לנצח, כי לעוד אף אחד אחר לא מגיע כזה דבר.
וכל מי שקורא וחושב לעצמו ״אבל למה לפרסם את זה כאן ככה?״ אומר, שהדרכים היחידות שלהם לתקשר איתי הן או דרך צד שלישי (במקרה הזה הכלוב) או בדימיונם הפרוע בזמן רקיחת השקר כלשהו הבא, אז כך אני לפחות יודעת שזה יגיע לשם.
יחלחל פנימה ויפיל אסימונים? מסופקני, אבל היי, גם משה היה סקפטי ותראו אותנו עכשיו...
ואחרי שהוצאתי קיטור אוסיף, אומרים שתקווה היא לטיפשים או לילדים קטנים ועדיין, אני מקווה שתצליחו להגיע למשהו שפוי ואולי מתפקד לפרקים, כי אני נשבעת שלאף אחד לא מגיע באמת לחיות כך.
ודרך אגב, גם לחברות *הנפלאות של המדוברים כאן למעלה, שמעולם לא פגשו אותי ועדיין לוקחות כל מילה שלהם כדברי אלוהים חיים, אומר, בואו נשב על קפה גם אנחנו, האחרונות שעשו את זה יצאו לא רק עם קפוצ׳ינו אלא גם עם חברה חדשה.
*הנפלאות כשם תואר לחברות, לא נכתב בטיפת ציניות, רבים מאיתנו תחזקו את הדבר הזה, מתוך תחושת (טוב אם אנחנו כבר כנים אז עד הסוף) רחמים, בשלב כזה או אחר ויודעים כמה קשה זה.
דפי.