אז החודש נוספה לי עוד בחורה לצוות,
בניגוד לקודמות, היא באה עם ניסיון.
ותקשיבו לי, זה קשה,
אני נשבעתי שאני לא עולם לא אהיה מהמנהלות האלה שנותנות הוראות בלי סיבה ובלי להסביר,
ואם עושים משהו, צריך להיות מאחוריו רציונל והבן אדם שעושה אותו חייב להבין את הרציונל,
אחרת כל התהליך הוא לא אפקטיבי והמעגל הזה יחזור על עצמו ואף יחריף.
אבל הבחורה הזו שתהיה בריאה,
יש לה השגות ושאילתות על כל פסיק,
וברור לי לחלוטין שבניגוד לבנות האחרות בצוות שלי, שאני יודעת ששואלות כי הן לא יודעות, או לא בטוחות,
היא שואלת כדי לערער וכדי לנסות להוכיח שהיא צודקת ואני טועה.
לא אשקר,
יש פעמים שהיא ממש מביאה אותי לקצה של כמעט לענות לה "ככה" או תשובה מעצבנת יותר מזו
"יש דברים שאת לא מבינה"
אבל אני נושמת עמוק ובסוף גם מחייכת לעצמי ומסבירה ברוגע ובשקט
ולפעמים גם נותנת לה ללכת בדרכה ולהבין לבד שהדרך בה בחרה הייתה מוטעת,
כי לפעמים רק ככה אפשר ללמוד.
איזו אחריות מטורפת זו, ואני רק מקווה שאני מצליחה לעמוד בה ולא עושה לבנות האלה נזק גם מבלי להתכוון.
אני חושבת שרק עכשיו אני מבינה כמה רע עשו לי בוסים קודמים שהיו לי,
וכמה מזל שהיו שם אנשים אחרים ללמוד מהם.
דפי.