שמתי לב שכבר המון המון המון זמן לא כתבתי...
זה לא בגלל שחלילה אין לי מה להגיד , זה פשוט בגלל שאני נמצאת במקום אחר, טוב,שלם,אוהב.
אני חושבת שאני הבחורה עם הכי הרבה מזל שאני מכירה.....וזה לא נאמר בשחצנות..כלל לא.
איך זכיתי ומצאתי אותך, החיבור המושלם.
אתה מדבר אליי ישירות ללב במבט במגע ואפילו אני יכולה להשבע שלפעמים אני יכולה לדעת על מה אתה חושב.
אני חושבת שאחת הסיבות שלא כתבתי המון זה בגלל שאין לי אפשרות או סיכוי להתחיל להסביר מה עובר עליי, איך אתה מאיר לי את הנשמה עוטף אותי ללא מגע מגן עליי במחשבה טהורה ונטולת חישובים.
שמעתי אנשים שמדברים עלינו מהצד ומנסים לתאר מה הם רואים ומסתבר שלא רק לי אין מילים. האור שקורן ממך מכסה על שנינו בשלמות מדהימה, מגן ושומר . האמת שנמצאת אצלך בעיניים מהפנטת אותי, הן כול כך טובות ומלטפות.
אני חושבת על הזמן שעבר ולא זוכרת בכלל מה היה לפניך....זה כלל לא חשוב.
אתה כול שאני צריכה האהבה שלך היא כול שאני רוצה .
אוהבת אותך בכול נשימה מחכה כבר לרגע בו נהיה יחד לנצח.
חלומות מתגשמים.
בוא אהובי לסלון הקטן
לרקוד איתי טנגו
בוא אהובי, נשים איזה דיסק
לא חשוב, העיקר שננוע
ננוע
ננוע, נננוע, ננוע
בוא אהובי למטבח הישן
המקרר מזמזם לנו ארבע שנים
מנגינה משלו על גבינה לבנה
הוא לא מקולקל... גם הוא רק תקוע
ננוע
ננוע, ננוע, ננוע...
בוא נארוז וניסע ליפן
לשנה או מספיק לשבוע
טוב, אז אם לא בוא נפתח ת'חלון
שחסם עד היום את הרוח
וננוע
בוא אהובי למיטה הגדולה
נקפל כביסה
נספר אחד לשניה
שטויות על היום, העיתון, החשבון,
החלום והפחד הידוע
ווננוע
ננוע, ננוע, ננוע...
מילים ולחן: אחינועם ניני וגיל דור
לפני 19 שנים. 9 במרץ 2005 בשעה 21:05