תמונות מצב

" רקטת קסאם שנורתה מצפון רצועת עזה לעבר הנגב המערבי נחתה בשדרות. בשלב זה לא דווח על נזק או על נפגעים. במקביל, נחתה רקטת קסאם נוספת בשטח פתוח בנגב המערבי.



מאז שעות הבוקר נורו לעבר הנגב המערבי שבע רקטות קסאם.



(שמוליק חדד)"

זה מה שנכתב באחד מאתרי החדשות על נפילת הקאסמים היום.
אני סטודנטית במכללת ספיר, למי שלא מכיר או יודע, מכללת ספיר נמצאת ליד שדרות והכוונה היא שיש בדיוק כביש מפריד בין האיזורים. הרקטה שנחתה כביכול בשטח הפתוח, נחתה מטרים ספורים מתחנת האוטובוס שנמצאת ליד המכללה, כן מטרים ספורים.
הגעתי למכללה בשמונה בבוקר, קניתי לי קפה והתיישבתי לחכות לשיעור שיתחיל, " צבע אדום" נשמע ברקע כולם באיזור הקפה מסתכלים אחד על השני עוד לא מאכלים את האזעקה וקול נפילה נשמע, ואחריו עוד אחד ועוד אחד, לא היה לי מושג מה אני אמורה לעשות, קבוצה של סטודנטים מסתובבת סביב עצמה אף אחד לא יודע לאן ללכת אם לשכב על הרצפה, לרוץ לתוך ביניין או להתחיל להתפלל לשמיים, שקט דממה, לאחר מכן נשמעים ברקע רק חצאי שיחות של אנשים בפלאפונים, " נפלו קאסמים זה נשמע ממש כאן במכללה יש צופרים ברקע ומשטרה, לא יודעים מה קרה אם יש נפגעים, זה היה ממש מפחיד."
כן, ממש מפחיד.
כרגע זו השנה הרביעית שלי במכללה ואני מסיימת, כבר שלוש שנים אני חיה כך. בשנה הראשונה היה יחסית רגוע, בשנה השניה עברתי לגור בשדרות, לצמצם מרחקים, קיבלנו את הפליירים של פיקוד העורף עם ההנחיות " מה לעשות כששומעים, אז, "שחר אדום" באותה מידה יכלו לכתוב, אנחנו מקווים שארגנתם צוואות ותהילים כי יותר מזה אין לכם מה. זה אבסורד לגמרי, הזמן בין האזעקה לרגע בו יש נפילה הוא מספר שניות, אין באמת מה לעשות. אז עוד התייחסנו לכול עיניין הקאסמים בבדיחות דעת, ומיום ליום זה פחות מצחיק, מיום ליום הם מתקרבים.
כשנכנסתי היום בשערי המכללה קיבלתי מכתב שכתב נשיא המכללה בו הוא כותב שהמכללה עושה את המקסימום לתת לנו הסטודנטים השכלה אקדמאית ושזו בעצם מהותה ואחריותה של המכללה ובעיניין הביטחון שלנו ובכן זו כבר אחריות המדינה והיא מצידה לא נרתמת ולא משקיעה כספים בבניית איזורים מוגנים וסביבה בטוחה, כי למעשה כרגע המכללה היתה באותה מידה יכולה להיות עשויה מנייר ובקיצור לאף אחד לא איכפת.
כול יום כזה שעובר אנחנו מנצלים עוד קצת את המזל הטוב שלנו ואת הקרדיט שיש לנו בחיים האלה ויום אחד זה ייגמר. אז נכון עוד לא נהרג אף סטודנט בשטח המכללה מקאסם, אבל אנחנו באמת רוצים להגיע לשם?
אף אחד לא מדבר על זה, יש מכללה שלמה, של אני מעריכה לפחות 6000 סטודנטים, שחיים את זה יום יום בדיוק כמו אנשי שדרות, שמסכנים את החיים שלהם יום יום כדי להגיע ולרכוש השכלה ואף אחד לא מדבר על זה, מה שיצר מצב בין הסטודנטים של שתיקה, קבלה והורדת ראש .
המכללה מחזיקה את אחד מבתי הספר לתקשורת המוערכים במדינה, הם מחנכים מעצבים ויוצרים את אנשי החדשות של מחר, עם כול זה עוד לא קם הסטודנט לתקשורת שאמר די. לא מוכנים לחיות כך יותר, הייתם מצפים שמתוך בית ספר שכזה תקום צעקה שתזעזע את המדינה, במקום יש מידי פעם עצומה מידי פעם כנס, הכול בגבולות המכללה ולמי איכפת? ראש הממשלה עסוק בחול, שר הביטחון יותר מבולבל מאיתנו, שר האוצר בפגישה בתל אביב ואנחנו הסטודנטים נשארנו לבד.
כן, יש המון מלגות המון כספים שנתרמים ושכר הלימוד במכללה הוא כמו באוניברסיטה, נו אז מה? זה קונה את השתיקה שלנו? זה קונה את החיים שלנו?
אחרי הנפילה של הקאסם בבוקר ישבתי באוטו שלי במשך כמעט שעה התנעתי וכיביתי מנוע, אני לא רוצה להיות שם יותר, לא ככה, לא רוצה לשבת במכללה בהפסקה ולתהות מאיפה יבוא הקאסם הבא וכמה הוא יהיה קרוב והם הולכים ומתקרבים והעננים אחריהם הולכים וגדלים, היום הוא נפל קילומטר ממני ומה יהיה מחר?
אני מפחדת.