היום עשיתי משהו
משהו שאני מאד מקווה שלא יחזור לנשוך אותי בתחת
לא מדויק
כי ההחלטה שלי לא תשפיע רק עליי אלא על עוד אדם שאני אוהבת מאד
אז מצד אחד עומד אותו אהוב
מהצד השני עומדים עשרות אנשים שאת חלקם אני מכירה וחלקם אני עדיין לא פגשתי
ובטח שאת אף אחד מהם לא אוהבת כמו את אותו אדם
זה המקום בו נכנסים שיקולים של " הטובה הכללית" על פני הטובה המיידית או האישית
אני יודעת שאני לא הייתי יכולה לחיות בידיעה שיש סיכוי שאני יכולתי לעצור כאב של אחרים ולא עשיתי את זה אבל מצד שני הסיכוי שאותו אהוב יפגע מפחיד ומלחיץ אותי מאד
בסופו של עיניין אחרי בחינת האלטרנטיבות ראיתי שאני חייבת לעשות את זה על אף הסיכון
אני רק מקווה שזה יצא לטובה ושזה לא היה לשווא.
בקטעים כאלה אני אומרת לעזעזל אמא לא יכולת לחנך אותי להיות קילרית במקום העובדת הסוציאלית של העולם?
דפי.
לפני 17 שנים. 18 בינואר 2007 בשעה 21:24