תמונות מצב

Air boxing, זה לא מועיל אבל לפחות מוציא אגרסיות.

שבוע שעבר בגיל 70 פלוס, אימא שלי עזבה את אבא שלי.

ההורים שלי נפרדו, לא התגרשו, כי אבא שלי בן של זונה(more 2 come) אבל נפרדו.

20/25/30 שנים מאוחר מידי לכל הדעות, מלבד זו של אבא שלי כי הוא בן של זונה(hope someone is keeping score)

U C

הגבר היחיד בחיים שלי שלא בחרתי היה אבא שלי, but the joke is on me, כי בתכלס, בגלל שהוא היה אבא שלי, וכולם איתי ביחד, ובן של זונה, בחרתי בכל הגברים האלה.

אהלן אני קלישאה.

עוד גופה לסטטיסטיקה.

מי שלא עבר התעללות כזו או אחרת שיעמוד, ועכשיו שיעמדו כל אלה שמשקרים לעצמם, כולם על הרגליים? מגניב, ממשיכים.

אז למה אבא שלי בן של זונה, ובכן, עד גיל 7 ועוד הרבה שנים לפני שנולדתי, כך מספרים לי, אבא שלי היה איש מצליח ומוצלח, אהוב על כולם, איש טוב שעוזר לאנשים, כזה שפותר בעיות, מצחיק, ממש מסמר המסיבה(הוא בכל זאת בן 70, זו מחמאה לדור הזה), איפשהו שם, בעודו פותר למישהו בעיה, הוא חתם ערבות לבן אדם כלשהו, to make a loan story short(see what I did there?) אותו הבן אדם פשט את הרגל ואבא שלי נשאר עם כל החובות שלו.

עכשיו, תגידו מסכן, תגידו חראם, תגידו איזה מזל ביש.

אני אומרת, who the fuck cares?!

כי בגיל 7 אני קיבלתי את הבן זונה שהוא אבא שלי.

כל הדברים הכיפיים שעפים לכם בראש עכשיו? יאפ.

מה לא היה לנו שם?

קללות, צעקות, מכות, דפיקות של הוצאה לפועל, מעברי דירה דחופים, עצבים, מתח, עוני, מצוקה ועוד אלמנטים מסיפורי דיקנס.

עכשיו, מה יותר מבאס מלהיות קלישאה? נכון! להיות קלישאה אינטליגנטית, שבכל רגע מנתחת את הסיטואציה ומודעת להשלכות שלה, למה מבאס? כי מה שהיה הוא שיהיה ואין חדש תחת השמש.

אני יודעת שיש לי חוסר מהותי בדמות אב, אני יודעת שאני כועסת ורוצה להתנקם בו, אני יודעת שקיימת אצלי תבנית של אלימות, שהמערכת יחסים הדפוקה של ההורים שלי טבועה אצלי, האם כל אלה שינו במשהו או מנעו ממני לחזור על אותן טעויות? זין.

וכמה שיקרתי לעצמי? בלי הפסקה. וכמה התביישתי? כל הזמן.

בסוף, לא משנה מה אני יודעת בשכל של זה, בסוף אני ילדה בת 10, מכווצת בפינה של המטבח בזמן שאבא שלי מטיח בי קללות ומכות עם מקל של מטאטא.

ואני שונאת את זה. ואני שונאת אותו. וכמה שאני אומרת ועכשיו כותבת את זה, אני שונאת אותו, וזה לא מספיק כדי להגיד שאני שונאת אותו.

ואת אותה סיטואציה במטבח, מה לא עשיתי כדי להתגבר עליה, המרתפים שאליהם הגעתי, פיזית ונפשית, חושבת שאם רק אוכל למצוא מישהו שיכאיב לי יותר, אז כבר לא יהיה לבן של זונה הזה כזה כוח עליי, וכמה שאני כאבתי, גברים ריסקו אותי, פיזית ונפשית, אבל, והנה משהו שאולי אוכל ללמד אתכם, כאב לא מחליף כאב, כאב מצטבר, וכל גבר נוסף שהכנסתי לחיי, בטחתי בו ונתתי לו אותי למשמר, פירק אותי עוד יותר,

And boy can I chose them

שכחו מזה, זה לא משהו שאפשר ללמד או להעביר הלאה, או כמו שסבתא שלי הייתה אומרת, יש דברים שצריך ללמוד דרך הרגליים.

וברטרוספקטיבה, הם כולם היו פגומים עד העצם, מפורקים לחלקים, חסרי בטחון, ללא מושג, קצת כמו אבא שלי, את כולם אספתי אליי, בלי לשפוט אותם, בלי לפקפק, באמונה עיוורת. והיום הם כולם נמצאים במקום טוב יותר בחיים שלהם, לחלק חזר הביטחון העצמי, חלק לקחו את עצמם בידיים ועשו משהו עם החיים שלהם ובהכי מתנשא שלי- אני עשיתי את זה, ואחר כך, כל מה שנשאר זה רק כאב כי כל אחד ואחד מהם היה בן של זונה בעצמו.

האם זה מגיע לי? וואלה לא יודעת, להגיד כזה דבר ירמוז שיש משהו שגורם לכך שדברים קורים, יד מכוונת, באימא שלכם?

הנה, כתבת את זה, literally, אז תשברי את המעגל הטיפשי הזה, Ah Ha! 

לא, שוב ושוב, אותן טעויות בrepeat.

ואם מישהו יכתוב לי בתגובה שאני לא מרגישה ראויה לאהבה, אני literally, אמצא את הכתובת שלו בבית ונראה how he likes it.

חזרה ללמעלה, למי שעוקב,

אז תגידו נסיבות חייו, של הבן של זונה, היו נוראיות, הוא בסך הכול ניסה לעשות משהו טוב עבור מישהו אחר ונדפק בגלל זה- זובי.

הוא בחר להיות בן של זונה, הוא קם כל בוקר ובחר להיות בן אדם נוראי ומתעלל, שמרחם על עצמו, שמאשים את כל העולם במר גורלו, שפורק את כל זה עלינו.

ואני הייתי פאתטית מספיק כדי לאפשר לזה לקרות "אבל היית רק ילדה וזה וזה זה, ומה עם אימא שלך למה היא לא קמה והלכה?"

אימא שלי, כמה שאני שונאת את הבן של זונה הזה, ככה אני אוהבת את אימא שלי. רציונלי? לא. מעורבב בתחושת הזדהות עם הקורבן ושותפות גורל כללית, כנראה, אבל אם אני חייתי עם זה 23 שנים +-, אז אימא שלי סגרה יובל.

האם יש פואנטה?

ובכן,

Air boxing

דפי. out